פרק לדוגמא
באקדמיית הקאלאקין
מעבורת החלל נחתה על משטח הנחיתה מול שער המבצר; מהאבראני, שקולה וקז'אלה ירדו מכבש המעבורת ראשונות ואחריהן מזי שחברה אליהן; ג'ולי מעדה ומייד נתפסה ע"י סינדי; מוטל ודינה צעדו גם הם בסך; אחריהם מיכל; קוזמי הייתה נרעשת ובסי ניסתה להרגיע אותה; יים ובאהימה צעדו במאסף; מזי עברה את שלושת הראשונות ועלתה על הגשר וצעדה לעבר השער, אחריה צעדו השאר בסדר הירידה.
גמדאית סלאבֿית, בדרגת נגדוּת זוטרה אזרחית, נושאת תג מזהה- ’פנימיית גרשונסקי, אם הבית פולה פולנסקי‘, ספקה כפיה: „כשאתם צריכים עזרה אתם יודעים לקרוא לי, אבל שיש יום כיף לא. אותי שוכחים. לא חשוב, תיהנו ואני ייקבר לי פה לבד בחושך, אבל שלכם לא יהיה איכפת“.
אטן בעל אף מחודד, בדרגת נגדים בכירים, רק אזרחית, בסרבל תחזוקנים ירוק, נושא תג מזהה עליו כתוב- ’בית־ספר שרגאסְקי, השרת נעים עזים הצדיק‘, הניף זרועותיו בתנועות מעגליות גדולות: „איפה שיש גברים יש כישופים. בוא ואברך אותך יא בני. אני מג, מיסטיקן, מתקשר ומגרש שדים מוסמך על־ידי המטריארכית חום גילאג'ה בום פֿילאגה, אם המנזר חארבּ גִיבְּלאג'. מסיר עין הרע מבורך ומברך בשם השכינה בכבודה ובעצמה“.
פולה ענתה בביטול: „פאגניזם גברי בחסות ממסד דתי מונותאיסטי נשי“.
תמונה חופשית משיתוף קבצים מאתר Pixabay.
הן נעמדו מול שער המצודה ונעצרו בערבוביה מול שומרת ושומר, חניך וחניכה כבני עשר בשריון שהצליבו את רומחיהם בעודם עומדים בשני צדי השער ומנעו מהם להיכנס. מישהו בוגר יותר, מהמגדל שמעל לשער צעק להם: „תנו להם לעבור“.
מזי ובסי צעדו במסדרון האבן שעל קירותיו היו לפידים בכנים ממתכת. האש בלפידים ריצדה על הקירות וריצפת המסדרון. מולם ראו צל של כמה דמויות עוטות ברדסים. מזי אמרה לבסי: „אולי סוף סוף מישהו שיוכל להדריך אותנו בדרך בנבכי המבצר הזה.“ בסי הקשיבה לדברי הדמויות שפנו הצידה למסדרון אחר שהסתעף במרחק מה מהן ונבלעו
בו. בסי אמרה: „מדברים על חניכה שכרתה ראש של עציר ביטחוני“. מזי אמרה: „כמו החייל באלפיים ושש־עשרה... הוא הרג רק אחד והיה גאה בזה וקיבל עשרים שנה ויממה בפנים ודינה רבבה ובוכה עד היום וקיבלה צל"ש וקידום. הרגי אחד ואת רוצחת, הרגי אלפים ואת גיבורה, הרגי ביליונים ואת שליטת העולם, הרגי פנטיליונים ואת שליטת הגלקסיה, הרגי אוקטיליונים ואת שליטת היקום... יש לאן לשאוף“. בסי חשבה לעצמה-‚אנחנו אבודות במבוך ואיזה חברה מצאה לעצמה דינה עם ההשוואות שלה‘. דמות שאינה מהכנסייה הקוסמית של גלדון צעדה לעברן והן ראו שזאת מיכל שאמרה: „אז הינה אתן, סוף סוף. חשבתי שאיבדנו אתכן. בואו.“ והן צעדו בעקבותיה בהסתעפויות המסדרונות- פניה ימינה, פניה שמאלה ומיד דלת עץ כבדה פתוחה ושלט- ’אולם המועצות‘. שלושתן נכנסו. סנדי אמרה: „יופי, כולם כאן“.
מזי חשבה לעצמה בקול רם: „רק בשיטות של דאע"ש‟.
סנדי השתוממה: „על מה את מדברת?! מזי“. והמשיכה-„טוב שבו“. היה שם שולחן עגול וסביבו 48 כיסאות מנהלים גבוהי משענת ובמרכזו חלל ובו ארבעה כיסאות מנהלים שמשענותיהם צמודות לעמוד עד התקרה פונים לארבע רוחות השמיים כלפי הכסאות שמסביב שהקיפו אותם ופנו אליהם. מסביב עמדו מעגלים מדורגים ביניהם של כיסאות הפונים כלפי המרכז והקיפו את האולם, כאשר מול ארבעת הכיסאות שבמרכז היו מעברים.
דינה הביטה במסרון ביב"ת ואמרה: „עוד שעתיים אני חייבת לטוס מכאן למפקדה שלי, יש מצב חירום, הגדילו את מצבת הארמיה הסדירה למקסימום והוסיפו לנו עוד שלוש ארמיות מילואים“.
יים הכריזה: „הישאילו לנו את אולם המועצות לצורך הישיבות שלנו.“ והתיישבה באחד מארבעת הכיסאות הגבוהים והורתה: „שבו“. הם התיישבו בשורת כיסאות מולה. ויים המשיכה לנאום סקירה על כל מה שקרה לפני בואם למבצר וסיכום פועלה של צוות החשיבה שלהם.
בזמן שיים נאמה הם לא דיברו, הם ישבו בשקט והעבירו מסרונים ביב"תים. צחקקו בשקט או הזעיפו פנים. הכל לפי תוכן המסרון. כל אחת והיחיד לעצמו. והעמידו פני מקשיבים. כיסא חרק מקצה האולם מאחוריהם. כיסא נוסף שהביאו לישיבה הקודמת. כיסא לתינוק שהביאו זוג אבירים הורים. הכיסא נפל וניגלה התינוק שנרדם תחתיו. הם הביטו לעברו. יים לא שמה לב והמשיכה. אביר ניכנס ואמר: „סליחה“ ואסף את התינוק בין
זרועותיו ויצא מייד. שוב חליפת מסרונים מהירה ותגובות שקטות ששמרו לעצמם כדי לא להפריע. יים לא שמה לב והמשיכה לנאום.
מיכל קמה, יים שאלה: „מה עכשיו‟?
מיכל ענתה: „אני מוכרחה לטוס מכאן עכשיו, קיבלתי הודעה שיש נושא ממשלתי דחוף שבגללו אני צריכה לחזור למשרדי ממשלת הגזרה‟.
יים שאלה בכעס: „יש עוד הפרעות, הודעות דחופות‟?
דינה קמה: „גם אני‟.
יים ענתה בנחרצות: „קיבלתי את ההודעה שלך‟.
שניהן קמו והלכו, רחש המה בין הקהל המצומצם. יים המשיכה לאחר ההפרעה: „רק דינה... שמרי על קשר בפרטי‟.
הן נפרדו בניפוף ידיים ובנשיקות באוויר.
שתי מעבורות המריאו, האחת לשפרונץ והאחרת לכיוון הנגדי. בינתיים הישיבה התפזרה מהאולם.
סנדי צעדה במסדרונות האבן, חלפה על פני נערות ונערים בגלימות אבירים, הנערות והנערים התמעטו ככל שהמשיכה להתקדם, המסדרונות החלו מתרוקנים. היא עברה דלתות עץ גדולות וכבדות רבות לצד המסדרונות, חלפה ועברה על־ידם אך לא נכנסה לתוכם. הלפידים דלקו. ככול שהמשיכה צועדת לפידים כבויים נדלקו, עכשיו היא צעדה במסדרונות ריקים וחשוכים. כבר לא הופעה אף־אחד כאשר התקדמה לעומק המבצר. היא המשיכה לצעוד לאורך מרצפות האבן לבדה. היא החלה לעלות במדרגות אבן לולייניות לעבר מגדל מבודד. היא חיפשה עצה. חברותיה כבר לא איתה. לפיד אחרון נדלק. היא משכה אותו מהכן כדי שיאיר לה את המשך דרכה. הדלת במרומי המגדל הייתה פתוחה. קרן אור בקעה מהדלת חלושה. סנדי הניחה את הלפיד בכן לימין הדלת. הלפיד כבה. לשמאל הדלת היה לפיד כבוי. אור עמום היה בתוך החדר. לפתע מוטל יצא מבעד הדלת. פגישה משמחת? לשניהם? אחריו יצאה דמות לא מבורדסת, המטפלת. כיסא הרחף עבר בדלת הרחבה ועליו הגראדמאסטרית של הקאלאקין. היא הייתה משותקת ומונשמת. אחריה צעדו עוד שתי גראנדמאסטריות וגראנד מאסטר בגלימה אדומה.
מוטל אמר: „אני שמח שהצלחת סוף סוף להגיע אבל ההתייעצות הסתיימה“. היא חשה סרקזם קל. הוא סב ולקח את הלפיד השמאלי שנדלק. אור הנר בחדר כבה מעצמו. היא סבה והחלה לרדת במדרגות. כולם ירדו אחריה. היא שתקה ולא אמרה דבר. מוטל שבר את שתיקתה הכועסת: „את איבדת חברות אני איבדתי בת־זוג“.
„אוי, תשתוק. אני מודאגת בגלל הילדה הבעייתית.“ אמרה סנדי.
מוטל שאל: „מתי היא עזבה“?
„תשתקו שניכם.“- בקע קול מתנשם מהרמקולים הסטריאופוניים בכיסא הרחף. המדרגות הסתיימו והם החלו ללכת במסדרון החשוך. הקול התנשם שוב: „נפגוש את המועצות.
ה־ALS לא מפריע לי למלא את חובותיי כראש המסדר. בעולם הבית שלך לרוב לוקים במחלה גברים. בעולם הבית שלי נשים“.
הם הגיעו למסדרון אחר. מוטל הניח את הלפיד בכן ועקף את סנדי. לפיד נדלק לפניהם. ועוד כמה צעדים עוד לפיד. השיחה קלחה. כאן כבר הלפידים לא היו כבויים והאירו באופן קבוע. מרחוק נשמעה המולת הנערות והנערים. הם השתתקו. עם עוברם השתררה שתיקה והחניכות והחניכים קפאו על מקומם ועברו לדום מתוח.
הם עברו בדממה למסדרונות אחרים. זו הייתה הדרך לאולם המועצות. „הפעם זו תהייה ישיבה סגורה.“ אמר קול גברי מאחור. עם המעבר במסדרונות לעבר האולם ההמולה נעלמה והמסדרונות התרוקנו שוב. מאהאברני, שקולה וקז'אלה עמדו ליד הדלת המוגפת וגבן אליהם „גם הן עוזבות בקרוב“ לחשה סנדי באוזנו של מוטל. גם 48 הסופרמאסטריות והסופרמאסטרים עמדו בדממה. הדלת נפתחה וכולם נכנסו בדממה לאולם. המטפלת עזרה לגראנדמאסטרית הכחולה לעבור מכיסא הרחף לכיסא גבה המשענת במרכז האולם. הגראנד מאסטרית הכחולה צעקה וגידפה, התיישבה ושוב שררה דממה. הגראנדמאסטריות האחרות והגראנדמאסטר התיישבו בדממה. אחריהם הסופרמאטריות והסופרמאסטרים התיישבו בדממה. אחריהם נכנסו שאר חברי הצוות הנותרים מלבד דינה ומיכל שעזבו כבר קודם ותפסו את מקומם בדממה.
יים ושולייתה באהימה עברו בדלת לתוך האולם. סנדי לחשה באוזנו של מוטל: „גם הן עוזבות בקרוב.“ בסי אמרה: „קוזמי לא באה היא לא חשה בטוב, היא בחדרה.“ דינה אמרה: „לא הן וגם לא מזי“. מזי התיישבה אחרונה במרוצה: „מתנצלת על האיחור“ לחשה. „גם היא לא“ רטן מוטל. הם זיהו את יאפ בין הסופרמאסטריות של הקאלאקין אך הס, כללי הטכס נשמרו. הדלת נסגרה והישיבה החלה.
בינתיים דלתות האולם נפתחו מספר פעמים ונזירים ונזירות ורודי, סגולי, כתומי וצהובי גלימות מבורדסות, נכנסו זוגות ושלישיות כל דקה שתיים. הדלתות חרקו כל פעם שנפתחו ונסגרו. דלת מול כל מעבר. שישים וארבעה מכל מסדר. הרבה הפרעות. אחר כך הם יצאו ועזבו באותו אופן. הרבה חריקות דלתות. כאשר ישבו כולם היו מאתיים חמישים ושש נזירים, לפני היציאה. הם ישבו כולם יחד במשך שתי דקות לפני שהחלה העזיבה בזוגות ושלשות.
עברו ארבע שעות.
הישיבה הסתיימה והם הלכו למדוט, סנדי ומוטל הלכו עם סופרמאסטר לאנס אוסריק והסתודדו איתו לפני כולם. השאר צעדו זעופים כל אחת לעצמה וכל אחד לעצמו. דלת העץ הכבדה נטרקה בעוצמה שזעזעה את כל המבצרה מעצמה אחרי אחרונת היוצאים. הגראנדמאסטרית הכחולה לא הייתה האחרונה וגם לא בהתחלה, היא הייתה במרכז. המסדרונות התרחבו והוארו באור לפידים חזק וגובר. מלבד השלישייה שהסתודד כולם שתקו לעצמם. לאנס לחש לשנייהם: „אחרי ארוחת הערב ניפגש באולם אימוני הסייף, אני מאמן שם קבוצה חדשה של חניכים“.
בינתיים במקום אחר. בארמון הדקליונרית בשפרונץ הבירה. חיילי משמר בשריונות בשלל צבעים, במבנים יחידתיים צעדו בסך ותרגלו תרגילי סדר ברחבת האימונים. זוג אזרחים חלף על פניהם במהירות. אשת נחש בגיל העמידה. קוברה. במלוא הדרה. גבוהה ותמירה. ולידה נמוך איש לטאה מתת־מין שהיה נמוך וגוץ, אך עדיין לא נמוך וגוץ כמו שהפרט הלזה.
ספידרים, ספינות וקרטפטים טסו וריחפו סביבם. חלקם נחתו על הגג. הם נכנסו למעלית וירדו מהגג. בשתיקה. בניקור. חצו פרוזדורים. הקרוז הכריז: „ליידי פגי חאטשאקליבאטה ולורד ביילי חאטשאקליבאטה ברונית ובארון צ'קסטר“.
דלתות אולם הנשפים נפתחו. חגגו עוד ניצחון. הצעת אי־אמון שבקושי נפלה. ביילי לקח כוס יין מבעבע והגיש לפגי ולעצמו בירה צהבהבה וחמוצה ממגשים שריחפו בגובה
מטר. היא אמרה לו בחיוך מלא שביעות רצון עצמית: „עכשיו תלמד קצת דיפלומטיה ונימוסים“.
הוא אמר לה: „את מי ננסה ללכוד הפעם במלכודת דבש שלי? לא ניתן לך ישר לשלוף את הארס שלך“.
הוא הושיט לה את ידו. הם שילבו זרועות וירדו בגרם המדרגות לרחבת הריקודים. פגי העבירה מבטה אל סארטבי, בת לוויית הדקליונרית ברומזה במבטיה לבן־זוגה הגוץ. הם נפרדו. היא נעמדה והוא פילס לו דרך בהמון לנערה. בינתיים איש ניבתן ניגש לפגי והציע לה לרקוד בקידה עמוקה.
סארטבי הביטה בו מתקרב אליה וחייכה חיוך מוגזם, נבהלה והחלה לבכות בלי סיבה. ‚זאת הולכת להיות עבודה קשה עם הנאורוטית הזו.‘-חשב לעצמו ביילי וחייך אליה בחזרה. הוא לקח פרח רנדומלי מאגרטל רנדומלי והגיש לה. היא לקחה את הפרח בחטף בהבעה כועסת, חייכה והחלה לצחוק חרישית, ושוב בכתה תמרורים. הוא התייאש כמעט. כאשר כמעט פנה ללכת, פגי ובן־זוגה לריקוד, היה זה אחר ולא איש הניבתן, חלפו על־ידו והיא החטיפה על ראשו בזנבה. הוא הסתובב חצי סיבוב בכיוון הנגדי וחזר לנערה. הנערה, אכלה את עלי הכותרת של הפרח וירקה אותם במשב רסס רוק ורוח. ‚טוב‘- חשב לעצמו ביילי-‚היא לגמרי אגוזים ועוגת פירות.‘ ואז היא העיפה עליו פאי קצפת. צחקה ובכתה חליפות. הפאי נמרח על פניו. הוא זרק עליה פאי קצפת חזרה. הפאי גלש על שמלתה. מיד כולם התחילו להעיף עוגות על כולם. כולם הריעו.
פגי חמקה מן האולם לפני שתחטוף עוגה בפרצוף. זה היה שיא החגיגה לכולם אך היא זעפה. כאשר מישהו ניסה לזרוק עליה עוגה היא הנידה בראשה לשלילה והצמידה ידיה בהצדעת נמאסטה. היא הצליחה לחמוק כמעט עד המדרגות כאשר פתאום המון עגות התעופפו עליה מאחור ומהצדדים. היא הייתה מלאה בקצפת. היא סבה לאחור בכעס ועוגה נמרחה על פניה. היא חייכה חיוך אומלל.
עכשיו עברו לשלב הבא, לרוקן מכלי קצפת לחיצים זה על זה. רובוטים קטנטנים בשלל צבעים ריחפו בין החוגגים וחילקו את המילים. סארטבי וביילי נטלו מכלים והתיזו זו על זה. מן העבר השני של האולם פגי נטלה שניים, בשתי ידיה, ורוקנה אותם על עצמה וצחקה צחוק מריר. כולם סביבה נפנו אליה והחלו לרוקן את מכליהם עליה. עכשיו היו שני בוכיות באולם הנשף. גם פגי החלה לבכות בכי תמרורים. כולה מצופה קצפת.
עכשיו החלה זריקת הסוכריות מהשקיות והתזת הסירופים מהבקבוקים הלחיצים. בשלב הזה כבר אי אפשר היה לזהות את פגי.
ארבע נערות ושלושה נערים עמדו באולם העגול. לאנס נתן זכות קדימה לסנדי ולמוטל. היו שם עשר חרבות אימון עם להבי לייטקס מוקצף, מחוזקות בתוכן בצירי עץ להקשחת הלהב. הנערות והנערים נראו מאוכזבים: „מה, לא חרבות אמיתיות.“ רטנו כאחת.
לאנס תפס את אחת החרבות: „לא בפעם הראשונה, כדי שלא תיפגעו. חרבות אימון. זו השנה הראשונה שלכם מתוך שבע. עוד כמה שבועות מתחיל הסמסטר הבא ואז נתחיל לעבור לנשקי עץ סטנדרטיים“.
סנדי ומוטל ליקטו בו־זמנית חרבות אימון. הנערות והנערים רטנו בבוז, צעדו ועברו אותם ויצאו מהדלת. לאנס הכריז באכזבה: „שיעור חופשי“.
סנדי הקשתה קושייה: „מה? ולא תנסה להחזיר אותם“.
לאנס השליך את חרב האימון על הרצפה, מחה נזלת בשרוול גלימתו הכחולה והשיב: „אתם יודעים. כמו שאומרים- הילדים של היום הם לא הילדים של הלילה“.
מוטל התנצל במלוא הנימוס: „אני צריך לחרבן.“ ורץ כאחוז אמוק לעבר הדלת.
שוב האיר השחר וסנדי ידעה שהבוקר היא נפרדת מכולם מלבד מוטל שייבב על קשיי הפרידה מדינה; מזי, שתפדח אותה ותעשה פרובוקציות ורבאליות; קוזמי המשוגעת, בסי שמטפלת בה ומתעדת במקומה. וכמובן שהיא צריכה את יים שעוזבת עם באהימה. הדרכה קצת תעזור לה. אבל מה זה משנה כשמשחת השיניים נגמרת לפני שהיא יוצאת על המברשת. השפופרת ריקה. גם ג'ולי עוזבת היום. טוב, היא החליטה ללכת למוטל לבקש שישאיל לה משחת שיניים.
אחרי המדיטציה היא תתקשר לדינה ומיכל. בעצם הן במקומות שונים. מה השעה אצלן? יכול להיות שאצל כל אחת שעה אחרת. היא חזרה לחדרה מהשירוקלחת וחצתה אותו, יצאה מהדלת והלכה במסדרון. עוד שתי דלתות ממול והקישה בדלתו של מוטל. הוא פתח את הדלת. „מה את לא מודטת“?
היא חלפה על פניו:„אני כן. אתה לא. באתי להשאיל משחת שי“...
היא נכנסה לחדר האמבטיה המפואר וחשבה לעצמה-‚צ'ופר על ותק‘. היא ראתה מארז של משחות שיניים, המון שפופרות ענקיות. היא הכניסה לכיס חלוקה שפופרת וחשבה
על ארוחת הבוקר. ביטנה קרקרה. היא לא תחכה עוד שעה וחצי. היא יצאה מחדר האמבטיה שלו ופתחה את מקרר המיני בר בחדרו והחלה לחטט בו. ‚אין אף פרי‘- זעמה.
היא יצאה כרוח סערה מחדרו, דחפה אותו בעודה נמלטת מבעד הדלת. ביטנה קרקרה.
הפירות בחדרו, כמובן, היו בקערה גדולה, מחוץ למקרר, עליו. המון פרידות היום, במשך היום. הוא ייתן לסנדי להיפרד מג'ולי לבדן. אולי חברותיה יצטרפו בשיחת ועידה הולוגרפית. הוא היה רוצה להצטרף וגם לא. מתגעגע לדינה...
סנדי שבה לחדרה. לאחר דקות מספר יצאה ממנו בנעלי־בית, פיג'מה וחלוק אחר, מפליז. ביטנה קרקרה. -‚אני מורעבת‘!! מחשבותיה צרחו.
„שקט פה. לא לצעוק ‚מורעבת‘. לאכול אפרסמון.“ הושיטה לה פולה את הפרי מהסלסלה שבידיה.
-„שמעת את המחשבות שלי“?
-„נענית למשאלות. אז גם שומעת מחשבות. בפעם הבאה לחשוב בשקט אחרת עושה לי כאב ראש“.
שנהן המשיכו ללכת זו לצד זו. וסנדי אכלה הרבה אפרסמונים לפני שמדטה. וקיבה מלאה אינה טובה למדיטציה. אבל זה כבר משהו אחר.
כולן, כל בנות צוותה הבוגרות שהיו שם, מלבד מזי שאיננה מודטת ובטח לא סידהאית, התקבצו מול הדלת והמתינו לפתיחתה. וגם לה. גם רבים מסגל ותלמידי האקדמיה (שהיו בוגרים וּותיקים מספיק) שאינם שדים או גרמלינים. השאר, תלמידות ותלמידים צעירים מדי, בשני האולמות האחרים.
הדלתות עדיין סגורות, המולת לחשושים. כמעט כל מי שבמבצר באותו אגף. גם הנזירות והנזירים מהמנזר הסמוך. היא זיהתה את פסי. הוא ניגש לדלת ממול, לאולם הגברים ולא הבחין בה. הפעם ניראה רגוע וכלל לא פסיכוטי.
לאחר מכן לארוחת הבוקר בכלל לא רצתה ללכת. היא הייתה מלאה באפרסמונים להתפקע. היא ישבה בשולחן הארוך רק כדי לבלות עוד זמן איכות עם חברותיה. היא ישבה והתבוננה בצלחת הריקה. היא שנאה פרידות. יהיה לה את כל היום.