פרק לדוגמא
המכללה
על מבנה חד־קומתי רחב ידיים שלט ישן ודהוי ’מכללת יד לגידם ― בית הספר לטכנולוגיה רפואית‘. במדשאה עבר שביל גרנוליט אל השער בין שיחים ירוקי עד וערוגות צבעונים. סטודנטיות וסטודנטים צעירים ישבו על הדשא תחת עצי צפצפה ואלונים או צעדו בין הפיקוסים. השביל הוביל למסדרון, משני צדדיו שורות דלתות קטנות במרחק ששה מטרים זו מזו.
אליוט נכנס לכיתה, אף אחד לא שם לב אליו. כרגיל. הוא נכנס לכיתה בפעם הראשונה מלווה במזכירת המחלקה. מזכירת המחלקה הסתודדה עם המרצה רגע קט. הוא הרגיש שהוא עמד כמו אידיוט: „רגע, מה איתי“? כולם המשיכו בשלהם. הוא המשיך לעמוד כך ולבסוף הלך לפינה הנגדית צמוד לקיר בדרך הארוכה ביותר והתיישב בסוף הכיתה בכיסא פנוי. בינתיים המזכירה יצאה וכולם המשיכו בשלהם. ההרצאה המשיכה מבלי שהורגש שהוא נכנס.
המרצה דיבר משהו על משקפי וכפפות VR (= מציאות מדומה).
תמונה חופשית משיתוף קבצים מאתר Pixabay.
אליוט לקח את המדבקות והדביק אותן לצידן הפנימי של עדשות משקפי השמש שנחו על השולחן, כפי שעשה המרצה. הוא עטה כפפת בד דקה על ימינו. היא נראתה כפפת בד רגילה. היא התאימה לידו ’כמו כפפה‘. הוא עטה את הכפפה השנייה, הכניס את אזניות הכפתור. פתאום החל לראות ולשמוע סוג של משחק/לומדת מחשב. הוא הסיר את המשקפיים והאוזניות מייד. כל הסטודנטים והמרצה בכיתה הקלידו בידיהם העטויות כפפות במקלדת אוויר, הוא העדיף את מקלדת הטאבלט שלו. הוא החל משתעמם, השינה התגנבה אליו וראשו צנח. הוא החל נזכר במה שקרה לפני 17 שנים בהיותו בן שש, ביומו הראשון בבית־הספר.
הוא יצא אחרון לחצר בית־הספר, הייתה זו ההפסקה הראשונה שלו לאחר השיעור הראשון שלו. הוא היה ענק לעומת בני כיתתו. מטר שבעים, שבעים קילו. הוא ניגש לקבוצת ילדים, בני כיתתו, ששיחקה בגולות. אחד הילדים אמר: „אף אחד לא משחק עם היצור“. כולם אספו את הגולות והתרחקו כשניגש אליהם. אחת הילדות אמרה לו: „אף אחד לא אוהב אותך. לא רוצים לשחק איתך“.
פתאום נכנסו לחצר השוחרים מהפנימייה הצבאית השכנה. אחד מהם אמר: „הינה הענק המפגר.“ ודחף אותו. אחר דחף אותו מאחור חזרה אליו. שלישי אמר: „קפד ראשו.“ ופתאום הוא חטף מכות בראש מכולם.
הוא בכה „איי! אתם מכאיבים לי.“ הדף ודחף אותם וברח בריצה. הם צחקו עליו. הוא המשיך ללכת. משוטט בקריית החינוך. הוא רצה לחזור לבית היתומים. פתאום בניין עם שלט ”המכון לרפואה קו'אנטית“. הוא נכנס בדלת וטעה במסדרונות. פתאום רעש בכריזה ומאבטחים רצים לעברו. הוא ניבהל. התחיל לרוץ ונתקל בדלת עבה עליה שלט ”ניסוי 316א בהסטת האור“. הדלת נפלה מעוצמת המכה. זמזומים ורחשים ממכונות בתוך החדר. פתאום הוא לא רואה את ידיו. השומרים עוצרים ומופתעים: „לאן הוא נעלם פתאום“? לפחות לא מכים אותו. הוא נעלם מעיניהם.
הוא המשיך ללכת לעבר בית־החולים, נכנס לאחד המשרדים וראה את המזכירה אומרת: „זה התחיל כשההורים שלו נטשו אותו כאן לאחר שנולד. התינוק הזה גדל וגדל והכפיל את גודלו בשבוע הראשון. הוא המשיך לגדול כך כל יום כך שאחרי החודש הראשון הוא הכפיל את גודלו בשנית. אימא שלו שהתאוששה מהניתוח הקיסרי סחבה את אבא שלו וברחה יחד אתו“.
קול נשי אחר אמר מהדיבורית: „בטח. כבר שלושים וחמש שנה מאז האסון אין מזון מהחי כמעט, ומאז השידפון הגדול אין כמעט מזון מהצומח שבע שנים. מזון תינוקות נהיה יקר משנה לשנה. ועוד הוא צריך אוכל מיוחד עם הרבה חלבון וסידן בשביל העצמות והשרירים שגדלים כל הזמן. בגלל זה אף אחד לא רוצה לאמץ אותו. אנחנו מקבלים בשביל זה תקציב מיוחד“.
המזכירה המשיכה: „אם הוא לא אצלכם ולא אצלי אולי הוא חזר לאוֹמְנים הקודמים שלו בטעות. את יודעת, הוא עוד לא התרגל אליכם. אל תענישו אותו אבל תסבירו לו. ככה הוא כל פעם שהוא מסתבך במשהו“.
ועכשיו אליוט היה בגובה שני מטר עשרים וחמישה ושקל מאה ושמונים קילו. לא ברור כיצד יכלו להתעלם ממנו אבל אף אחד לא הבחין בו בחדר, על־אף שלא היו בו אלא רק ארבעתם. הוא עמד בפינה ורעם בקולו בעל הפיץ' הגבוה למי שציפו שיהיה לו קול בס עמוק. השלושה האחרים התעלמו ממנו או שפשוט לא ראו ולא שמעו אותו. המזכירה, סטודנט נוסף לתואר שני והמרצה. השניים נכנסו לאחר ששאר הסטודנטים מכיתתו נדחקו החוצה מהחדר. שלושתם עמדו בפתח. הוא לא יכול לצאת. הוא קרב לדלת והמתין שיסיימו את שיחתם הקצרה. כשיצאו, לאחר שהמתין, הם נעלו את הדלת והוא נשאר בפנים.
כאשר סוף כל סוף יצא מהחלון למדשאה בערב, אחר שעות רבות שהמתין שיפתחו לו את הדלת, מעד בריצה אל עבר התחתית.
דנה ישבה ושיחקה בפלאפון, היא התעלמה ממה שקורה סביבה כאשר אליוט נכנס לקרון. היא הייתה מחוברת לאוזניות והסתכלה במסך מקישה באצבעותיה בו ועושה פעולות נוספות איתן בו. אליוט שגם כך היה נעלם בקרון ריק לא הובחן על־ידה גם בקרון ההומה אדם וגם מכיוון והייתה מנותקת מסביבתה. כל המושבים היו תפוסים. המושב
על־ידה התפנה. הוא מיהר להתיישב לידה. המרפק שלו התנגש במרפק שלה על מסעד המושב והיא צעקה: „איייי“!
„מצטער“- הוא אמר והוריד את ידו מהמסעד בתנועה חפוזה. היא הסתכלה עליו.
היא שרה עם האוזניות ו'ינד אוף צ'יינג':
„אני עוקב אחר מוסקבה
ומטה אל כיכר גורקי
מאזין לרוחות השינוי‟
ואז פונה אליו: „זו חולצה של הסקורפיונז! אני בדיוק שומעת אותם. מתה עליהם‟.
לאחר כמה דקות ארוכות של שתיקה קם וירד מהקרון לרציף התת־קרקעי. היא נופפה לו לשלום ואמרה: „באיי“.
הוא ענה בביישנות ללא קול, מתבייש להביט לאחור אליה ומעד מהקרון.
למחרת בשעה 10:15 אליוט ישב בשיעור הנדסת תקשורת, פתאום דנה נעמדה לידו ושאלה: „אפשר לשבת לידך?“ ששת התלמידים משלושת השולחנות שהקיפו את שולחנו סובבו ראשיהם לעברם בכעס: „ששש“.
המרצה הגוצה המשיכה: „לפני חמישים שנה, עם החיבור בין המחשב הביתי, או, מחשב הרכב, או בכלל מסופי הקצה במקומות הציבוריים והרשת הסלולרית. כאשר במכשיר הזה הוכנסו גם הנתבים האלחוטיים, הממירים ומשדרי תקשורת בכל צורות השידור ואורכי
הגל נעשה הקשר עם השעון החכם, או בשמו המוכר יותר ה־xWatch, ישיר והטלפון הסלולרי למיותר. אך בשל מוגבלותו ברשת התקשורת והמידע העולמית החדשה נשארו המכשירים הסלולריים“...
אליוט פנה ולחש לדנה: „מה! גם את לומדת כאן“?
היא ענתה לו בקול רם: „ברור. מה“!
כל שאר עשרים ושניים הסטודנטיות והסטודנטים האחרים, משאר השולחנות בכיתה, פנו לפינה השמאלית האחורית שבה ישבו אליוט ודנה בכעס: „ששש“.
אליוט לחש בחשש: „תפסיקי לדבר אלי“.
המרצה זעפה: „אפשר קצת שקט בכיתה“. התנשפה והמשיכה: „לפני כשלושים שנה הומצא הדגם הראשון של המקרן ההולוגרפי המסחרי הראשון. המסך שלו היה כדור זכוכית ממולא בגז“...
דנה אמרה לאליוט, בשקט אמנם, אך לא בלחישה: „קוראים לי דנה. ולך“?
הוא ענה בלחש, בולע את רוקו: „אליוט“.
היא הושיטה את ידה ואמרה: „עכשיו נלחץ ידיים, כמו שנוהגים בני תרבות“. הוא הביא את ימינו בקושי רב לעבר ידה, בחיל ורעדה.
בסוף ההרצאה יצא מהכיתה ונפרד מדנה לשלום ב:„באיי“ ביישני. הוא החל ללכת בשבילי הגן. עד שנתקל בשלט הישן ”מעבדות אקסטינטור“ על חורבות הבניין המרכזי. הוא צפה במסך כדורי בקוטר של עשרים סנטימטר, שעמד על גליל בקוטר חמישה סנטימטר ובגובה דומה, שעמד על עמוד בטון בגובה מטר. לשם כך התכופף הרבה. חשב לעמצו- ‚הרי זהו המקרן ההולוגרפי עליו למדנו בהרצאה‘. במקרן הוקרן סרט תלת־ממדי והכתובית ”האסון שהתחולל במעבדות אלו לפני 3 שנים הביא לסגירתן“.
אליוט לחץ על כפתור במקרן וצפה בסרט, היה גם סאונד. הקריין סיפר: „לפני חמישים ושתיים שנים הייתה מכת עקרבים. העקרבים גרמו להכחדת כל חיות המשק בעולם תוך שנה אחת“. פרות ברפתות, תרנגולות בלולים, כבשים בדירים, חזירים, סוסים, נעקצים על־ידי המוני עקרבים, כל חיה, ונאכלים תוך דקות על ידי המוני עקרבים שמכסים כל חיה. זרם בלתי פוסק עובר מחיה לחיה. עשרות אווזים נאכלים. „אנסטינקטור הדברות ברשותה של ציפי סלעון חקרה במעבדות אלו וחיפשה מה יציל את האנושות מהעקרבים שהחלו גם תוקפים אנשים“. מדענים בחלוקים לבנים עמלו סביב מבחנות ומיקרוסקופים ליד אקווריומים ובהם עקרבים סגולים. „חלק מחומרי ההדברה גרמו מוטציות בעקרבים אך הם הודברו בהצלחה כעבור שנה“. העקרב הירוק זרחני, התוקפני והעצבני באקווריום נפרד, היה בגודל כף יד מלבד הזנב שהיה כמעט פי שניים ארוך מגופו. הוא תקף את קיר האקווריום על־ידו עמדו מדענית ומדען בחלוקים לבנים. „לפני שלוש שנים, קבוצת טרור בראשות העיתונאית סלעית סלעון ובעלה, קצין צבא המדינה בכיר במילואים, צוק סלעון, חדרו למעבדות. דגימות העקרבים שנשמרו בהקפאה קריוגנית הופשרו, התעוררו לחיים ושוחררו. העקרב הירוק ברח מהמעבדה. לאחר מכן המעבדות ננטשו. בעת בריחתם נהרגו סלעית וצוק סלעון בתאונת דרכים ברכבם. הרכב הדרדר לתהום בהררי צפון המדינה בדרכם למדינת אויב עויינת“. הסרט הסתיים. אליוט הזדקף, סב על עקביו ופנה ללכת משם בחזרה לבניין המכללה.
זמין בשבילכם לכל שאלה
ותגובה
אם אהבתם את מה שהיה כאן ואתם מעוניינים בתכנים דומים, או לשמור על קשר עם האתר ולהתעדכן מדי פעם,
אתם מוזמנים להרשמה כמנויים.