Heavy Metal

בסוף שנות ה־70 החלה פריצת הסגנון ב־NWOBHM והחל המאטל, כזרם שהתפתח מזרם הרוק, כפי שאנו מכירים אותו, עם הסטנדרטים של המטאל כפי שהתפתח משנות השמונים ואילך.
ה־NWOHM היה ההתחלה של מה שאנו קוראים לו בימינו הבֿי מטאל. לפני־כן היה הגל הראשון של המטאל, מה שנקרא אז הבֿי מטאל. Judas Priest בשני אלבומיה הראשונים ו־Rainbow עם Dio כסולן, יחד עם Motörhead, באמצע שנות השבעים, כבר ניגנו מוזיקה שלא נצמדה להרמוניות ולמקצבי הבלוז של שאר הלהקות בגל הראשון של המטאל ובכך יצרו את המקצבים וההרמוניות של ההבֿי מטאל, אך Judas Priest ו־Rainbow נשארו בגל הראשון של המטאל עד אמצע שנות השבעים, והמוזיקה שלהם לא נחשבה ממש להבֿי מטאל בשל טכניקת הנגינה בגיטרות והתיפוף.
Iron Maiden, Judas Priest ו־ Manowar נחשבות ללהקות האם של הסגנון אשר שיאו היה בשנות השמונים המוקדמות, מאוחר יותר להקות רבות שינו את סגנונן לגלאם או לספיד ות׳רש, בסוף שנות השמונים, אך היו גם להקות רבות שהמשיכו בסגנון מאוחר יותר. בשנות השמונים המאוחרות ובשנות התשעים קמו להקות המשך רבות אשר היוו את תחילת הפאו׳ר מטאל.
בנוסף לפופולאריות של הסגנון שנמשכת עד היום, הסטנדרטים שהציב מהווים את הבסיס ונקודת המוצא למטאל בכלל מאז ועד היום והוא מהווה קלאסיקה לכל להקות המטאל.

​

המוזיקה

​

ההבֿי מטאל מתאפיין ביצירות ארוכות, מלודיות מורכבות, זימרה נקייה ועוצמתית צווחנית בקולות גבוהים (כמו אצל הזמרים Bruce Dickinson ו־Rob Halford), מיקוד על הרמוניה בין שתי גיטרות, ריפים אגרסיביים על מייתרי הבאסים בגיטרות
בצלילים הנמוכים, סולואים מלודיים, ארוכים ומהירים לאורך הגריף, את שני תופי הבאס במערכות הישנות מהגל הראשון של המטאל מחליף פדאל הדאבל באס על תוף באס אחד.

​

 

להקות בולטות נוספות

​

Black Sabbath, Dio, Halford, Accept, Merciful Fate, King Diamond, Bruce Dickinson, U.D.O., Dokken, Doro לשעבר מ־Warlock, Wizard, Loudness, Armored Saint, סטלה מאריס הישראלית, Jorn {יש להגות את שמו יוֹרן כי ה־j בשמו בנורווגית מבוטאת כ־י עיצורית (לא אם קריאה) בעברית.}, Anvil, Majesty, Burning Witches ו־ Steel Attack.

​

​