InstruMetal ≈ NeoClassic Metal
מטאל נאוקלאסי, או מטאל אינסטרומנטאלי כפי שהוא נקרא לפעמים, או סצנת הוירטואוזים של הגיטרה, אינו תמיד מכיל רק יצירות אינסטרומנטאליות על גיטרה אלא שישנם גיטריסטים בסגנון שמנגנים בהרכבים עם זמר; מצד שני לא כל קטע
אינסטרומנטאלי במטאל, גם אם הוא מנוגן ע״י גיטריסט וירטואוז, יכול להשתייך לסגנון.
למשל- James Murphy, בקריירת הסולו שלו, למרות שהוא גיטריסט וירטואוז שיש לו הרבה קטעים אינסטרומנטאליים, אינו נחשב למוזיקאי השייך לסגנון אלא שהמוזיקה שלו נחשבת לדום; בעוד שאחת מלהקות המוצא שלו, Testament, מנגנת גם קטעים אינסטרומנטאליים ומלודיים המבוססים על נגינת גיטרה וירטואוזית אך למעשה היא להקת ספיד/ת׳רש ולמעשה היא אינה שייכת לסגנון.
בעוד שני תתי־הסגנונות הקודמים הינם בעלי זיקה למטאל הקיצוני סגנון זה מקורו במטאל המסורתי בסוף שנות ה־70 ותחילת ה־80 ובתהליך של אימוץ השפעות מהמוזיקה הקלאסית ע״י גיטריסטים מהמטאל המסורתי זה בשנים אילו, הוא גם קרוב למטאל הפרוגרסיבֿי ומושפע ממנו.
מטאל נאוקלאסי הנו תת־ז׳אנר המושפע רבות ממוזיקה קלאסית בנגינה ובהלחנה; השם מרמז על ביצוע טכני קפדני במיוחד תוך אלמנטים המושאלים ממוזיקה קלאסית ו/או מלחינים ידועים של מוזיקה זו; הסגנון החל להיווצר באמצע שנות השמונים בעקבות אימוץ של השפעות של מוזיקה קלאסית על סגנון הנגינה של גיטריסטים וירטואוזיים ובראשם Yngwie J. Malmsteen אך כפי שכתבנו מקורותיו מוקדמים יותר. סצנת המטאל האינסטרומנטאלי הינה הרחבה של מושג זה לנגינה והלחנה המבוססת בעיקר על קטעים אינסטרומנטאליים ויצירות אינסטרומנטאליות של גיטריסטים וירטואוזיים שאינה
מגבילה את עצמה לאימוץ השפעות של המוזיקה הקלאסית, אלא גם כוללת השפעות מסוגי מוזיקה אחרים כמו ג׳אז ופֿיוז׳ן ונוטה לכיוונים יותר פרוגרסיביים, אישיים אך מקפידה על רמה טכנית גבוהה.
ההיסטוריה
Yngwie J. Malmsteen הינו הגיטריסט המטאל הנאוקלאסי הידוע ביותר, אשר אימץ את השפעות המוזיקה הקלאסית לנגינה בגיטרה החשמלית. אולם הוא אינו היחיד. בשנות ה־70 ותחילת שנות ה־80, נגני הבֿי מטאל כ־ Ritchie Blackmore מלהקת Deep Purple ו־ Randy Rhoads שילבו אלמנטים קלאסיים בנגינתם (כמו Rhoads גם Steve Vai). Rhoads שאב רבות מיצירתו של המלחין הקובני ליאו ברואר Elude #7, לצורך השיר Diary of a Madman של Ozzy Osbourne מאלבום בשם זה. הפופולאריות הרבה של המטאל הנאוקלאסי תרמה לפריצתה של תנועת השרדינג, ביחוד בשל נגינתו הווירטואוזית המהירה של Malmsteen, היות שהרבה נגני מטאל נאוקלאסי שאבו השפעה מנגינה של יצירות של פאגניני בכינור.
במהלך שנות ה־80 ז׳אנר המטאל האינסטרומנטאלי שלט בזכות מספר נגני סולו. הווירטואוז השבדי Yngwie J. Malmsteen רכש לעצמו שם־דבר עת שניגן עם להקת Alcatrazz ב־1984 ושנה לאחר מכן הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו Rising Force, שהגיע למקום ה־60 במצעד הפזמונים. אלבומו של Joe Satriani משנת 1987, Surfing with the Alien היה הפתעה מסחרית שנתיים לאחר מכן יצא אלבומו Flying in a Blue Dream.
לאחר שעזב Malmsteen את Alkatraz, החליף את מקומו Steve Vai, שעד לאותה עת ניגן עם להקתו של Frank Zappa. ואיי הוציא את אלבומו הראשון, Flexabel ב־1984 ובשנת 1990 את אלבומו השני- Passion and Warfare אשר שילב בין
מטאל מסורתי ורוק קלאסי לג׳אז ונעימות אסיאתיות; בהמשך הוציא שלושה אלבומים אשר האחרון שבהם, מ־1996, Fire Garden נחשב לאפי והמורכב ביותר שלו; כן בעשור הראשון של המילניום השתתף בנגינה עם תזמורות סימפוניות כסולן גיטרה
חשמלית וביצע ביצועים וירטואוזיים ליצירות שנחשבות בלתי־אפשריות לנגינה והלחין יצירה ללהקת מטאל ותזמורת. בעשור זה נגנים רבים של מטאל אינסטרומנטאלי עשו קאמבק.
מוזיקת המטאל האינסטרומנטאלי
סגנון זה, החופף ברובו למטאל הנאוקלאסי, שואב השפעות מהמוזיקה הקלאסית, אך גם מהג׳אז והפֿיוז׳ן ומשלב אותם בסגנון שמקורותיו נובעים מההבֿי מטאל, הר מטאל פרוגרסיב מטאל. מדובר בסצנת הגיטריסטים הווירטואוזיים שמאפיניה הם נגינה טכנית מהירה ומלודית אך אווירתית, נאוקלאסית ופרוגרסיבית, תוך שימוש בחומרים אישיים וביכולת הבעתית גבוהה.
מוזיקת המטאל הנאוקלאסי
המטאל הנאוקלאסי הוא תת־׳אנר שהתפתח מההבֿי מטאל הקלאסי המושפע רבות ממוזיקה קלאסית בסגנון הנגינה ובהלחנה. השם מרמז על ביצוע טכני קפדני במיוחד תוך שימוש באלמנטים מהמוזיקה הקלאסית ו/או ממלחינים ידועים שלה.
המושג מטאל נאוקלאסי נגזר מהמוזיקה הנאוקלאסית- סגנון במוזיקה הקלאסית של המחצית הראשונה של המאה העשרים אשר המלחינים בו שאבו מהסטנדרטים והחוקים והושפעו מהמלחינים של התקופה הקלאסית. במטאל הנאוקלאסי מרחיבים את המושג גם להשפעות קודמות מתקופת הבארוק המאוחר וגם להשפעות מאוחרות מהתקופה הרומנטית, כך שיכלול השפעות מוזיקאליות מכל המאות ה־18 וה־19.
המוזיקה היא מהירה, מלודית, טכנית ומדוייקת; ביצוע של יצירה קלאסית לכינור או לעוגב על גיטרה חשמלית במטאל דיסטורשן היא דוגמא לסוג זה של מוזיקה. נגינה מסורתית על קלידים אלקטרוניים, כמקובל ברוק ובמטאל, בסאונד מודרני מקובל ולא
סימפול של כלי קלאסי ו/או כלים קלאסיים ו/או תיזמור סימפוני, ביחוד של יצירה קלאסית מהתקופה או בהשפעתה, היא נגינת מטאל נאוקלאסי על קלידים.
מלחינים ידועים המהווים השראה ויצירות קלאסיות מפורסמות
מתקופת הבארוק: תומאזו אלבינוני, יוהאן סבסטיאן באך, אנטוניו ויוואלדי ויוהאן פכלבל; מהתקופה הקלאסית: לודוויג ואן בטהובן, יוזף האיידן ווולפגאן אמדאוס מוצארט; ומהתקופה הרומנטית: (שוב) לודוויג ואן בטהובן, ניקולו פאגאניני ופֿרידריך שופן.
קפריזה 5 וקפריזה 24 מאת פאגאניני, הסימפוניה החמישית והתשיעית מאת בטהובן, סימפוניה מספר 25 ורקוויאם מאת מוצארט, ארבע העונות מאת ויוואלדי וטוקטה ופֿוגה ברה מינור מאת באך.
גיטריסטים וירטואוזיים נאוקלאסיים בולטים נוספים
Jason Becker, Marty Friedman ו־ Chris Poland(שניהם לשעבר מלהקת הספיד מטאל Megadeth), אמן הגיטר שרדינג Toni McAlpine וכן John Petrucci (מלהקת הפרוגרסיב מטאל Dream Theater).
להקות נוספות
Cacophony, At Vance ו־ Time Requie.
עוד להקה בסגנון היא oncerto Moon היפנית, בה מככבים בנוסף לגיטרה הנאוקלאסית המובילה גם קלידים מלודיים.
.