הקדמה
סנדי שלאייכר גיבורת שני הכרכים הראשונים של סאגת הדקליון חזרה בזמן כדי לקבל את הכשרתה באקדמיית הקאלאקין, אחד מארבעת מסדרי האבירות. שם ואז היא עדה לחבורה אחרת שעוברת הכשרה, הם הופכים לצוות מיוחד וסודי הממגר את הרוע, בהדרכתו של לאנס אוסריק, וגם מקימים יחדיו להקת מטאל בשם- אבירי המטאל.
פגשנו אותם במקומות אחדים בסאגת הדקליון, ספר זה הוא סיפור הכשרתם והרפתקאותיהם. מספרים רבים לה, עדים חיצוניים, דמויות, ופרשנים שלאחר מעשה מהם ליקטה סנדי שלאייכר את סיפור המעשה והוא ספוג ברשמיהם. במציאות של הדקליון היא העבירה את התיעוד שאספה אֵלַי, במציאות חיינו סיפור היווצרותו של הסיפור שונה לחלוטין.
בשנת 1993 שהיתי במעון יום פסיכיאטרי, שבסניף הרצל של קופת חולים כללית (שלימים הפכה לשירותי בריאות כללית) ברמת־גן, שעות אחדות בכל יום מחמשת ימי השבוע, חוץ משישבת, בעקבות התקף פסיכוטי. הכרתי שם מספר אנשים, וביניהם מי שהיה חבר טוב שלי במחצית השנייה של שנות התשעים, שלא אזכיר את שמו. חברותינו נפסקה עקב חילוקי־דעות ופערים שנתגלעו בסוף שנת 1999, כאשר הייתי על סף החמרה שבעקבותיה בא התקף פסיכוטי שני. עקב רילפס זה אובחנתי כסובל מסכיזופרניה פרנואידית.מה שרציתי לומר, הוא, שבשנת 1994 חבר זה הצטרף למעון היום, ולאחר מכן לקורס תסריטאות חד־שנתי. אני כתבתי באותו הזמן במעון סיפורים קצרים מצחיקים. רצינו ליצור סדרת טלוויזיה, רצון זה וניסיונות ליצור קשר עם כותבים אחרים היו בעבר. היינו יושבים ומתבדחים, ודנים בסיפורים קצרים, שתפקידי היה לכותבם, שנינו
בתמונה אני בשנת 1999.
זרקנו רעיונות והיה מעיין ’סיעור מוחות‘, שבו לא קיבלתי את הרעיונות שלו או שיניתי אותם בלי־הכר עד שהוא התנכר אל הסיפורים, אבל צחקתי עד כאב בטן וחוסר נשימה מהבדיחות שלו.
שנינו היינו דומיננטיים, אני רודן שכותב רק על פי הרעיונות שלי ולא מוכן כמעט לקבל את שלו והוא גם לא היה מוכן להתפשר.
בשנת 2002 התחלתי לכתוב סדרת מדע־בדיוני עם יסודות של פנטזיה והשתמשתי בסיפורים אלה בשינויים גדולים ורבים ושיבצתי אותם בפרקי הספר הראשונים. קטע מסוים
נלקח מהשראה לפתיחה למשחק תפקידים (RPG) שרצה לפתח מי שהיה חבר טוב שלי באותן שנים (מ־1997), דוקטור דורון סגל, אז וטרינר ללא תעסוקה במקצועו שהפך לימים למהנדס מחשבים מצליח, אלא שבסוף העשור הראשון של המילניום החדש התנתק הקשר בינינו. למעשה עלי להתנצל בפניו על שהתנכרתי לו בתקופת משבר קשה בחייו האישיים.
כתבתי מספר גרסאות והתחלתי גם פרק רביעי. הראיתי את כתב־היד לכל מאן דהוא, ובמיוחד לעובדות סוציאליות באנוש רמת־גן ובמערך השיקום של משרד הבריאות בבריאות הנפש במחוז תל־אביב, בעקבותיהן. ובעקבותיהן גם למעסיקה שלי שהבטיחה לסייע בעריכה ולקדם את הספר בהוצאת ספרים. ניראה לי שהיא גנבה את הספר בגנבה ספרותית, כמו שנעלמה עם כל הציוד והסחורה לילה אחד ואני ושאר העובדים מצאנו עסק סגור לאחר פשיטת רגל ומשכורת שלא שולמה.
זו הייתה הסיבה הראשונה שבגללה זנחתי את הספר, השנייה הייתה משום שמדובר במשהו יותר מדי אישי, סיפור חיי, חלומותיי, מאוויי וכאבי האישי ואושרי האישי. הספר מלא ביסודות אוטוביוגרפיים. עם חלק מהדברים היה לי קשה להתמודד גם אם הגיבור ג'ד גריפֿין, שמייצג אותי, הוא לא אני, הוא חי בזמן אחר, במקום אחר, בעולם אחר, במערכת לכתנית אחרת, בגלקסיה אחרת, בחלק אחר של היקום שאינו נראה מכאן ואינו מכיל את מאה מיליון הגלקסיות הנראות. מאות מיליוני שנים לפני זמננו. אבל שני הסיבות גרמו שאצור מסגרת סיפורית חדשה והיא סאגת הדקליון.
למעשה הגיבור ג'ד גריפין מייצג אותי. אחיו המאומץ ג'אלאל מונובו מכיל מאפיין מסוים שלי, צד באישיותי בתקופה מסוימת- הוא קורבן התעללות בכל מקום אליו הוא מגיע וכן הוא בדיכאון עמוק. משפחתו של הגיבור ג'ד גריפין מייצגת את משפחתי: אחיו אַייק מייצג את אחותי ובעוד ג'ד הוא ידידיה שמו של שלמה המלך, על שמו קרוי אבי, אַייק הוא יצחק שם אחיו של אבי. אביו ג'ק מייצג את אבי ונקרא על שם סבא יעקב, אביהם של אבי ודודי. אימו רייצ'ליאה מייצגת את אמי ונקראת רחל לאה על שמה. דמותה של ’כלתו‘ של ג'אלאל מייצגת את סבא יעקב באנקדוטה משפחתית, שתופיע בפרק השלישי וג'יאמה נסיכת פוסינאם, ובה ג'ק מייצג את חותנו, הוא אבי אימה של אבי.
המדריך לאנס אוסריק מייצג אנשים בוגרים שנתנו בי אמון בילדותי, נערותי וצעירותי. כאשר כולם חשבו שאני מחוסר תקנה היו מעט דמיות מפתח שהאמינו בי והחזירו את האמונה שלי בעצמי.
עוד דמיות שההשראה שלהם היא מדמיות שפגשתי בחיי: דמותה דובי טוכפלד מבוססת על דמותה של נערה/ילדה (מישהי בגבול שבין הילדות המאוחרת לנעורים המוקדמים), מאוד חכמה לגילה, שהכרתי והיו לי איתה שיחות ארוכות וממושכות בשנת 1993. דמויותיהן של בלומפ וחברתה מבוססות על שני ידידות שלי משנת 1995, שהיו צמד חמד, שני חברות טובות שהיו תמיד יחד ולא נפרדו.
שמו של מלקום גאבה שונה מאשר בטיוטות המוקדמות, בהתחלה חשבתי להשתמש בשם שקיל מנגיסו אך השתמשתי בו לדמות אחרת בסאגת הדקליון. נעשו עוד שינויים בשמות ובמאפייני חברי הלהקה. אהובתו של ג'ד נקראת הילי גומבלו, גם שמה שונה מהשם המקורי פינצ'י דובי שבטיוטות המקוריות, מכיוון וחשבתי שלא מתאים לקרוא לדמות שמבוססת על מישהי שאהבתי פינצ'ר דוברמן על שם זן של כלב.
כל אחד מהפרקים הראשונים מבוסס על משהו מחיי האישיים: הספר המקדים גילוי מבוסס על הפנטזיה שאני והבחורה שבה הייתי מאוהב, וכתבתי עליה את השיר Love Never Dies על שני גירסאותיו, נחזור להיות ביחד. בנוסף לכך שולבו לתוכו הרבה סיפורים קצרים שכתבתי בעבר, לאחר עיבוד והתאמה למסגרת הספר.
הפרק הראשון כולם חוגגים רק אני לבד הינו על תחילת הלימודים והינו ההתחלה האמתית של הספר. כבר בו יש יסודות אוטוביוגרפיים מתולדות חיי- היום הראשון ללימודי בתיכון; ג'אלאל מקביל לי בצבא ודיכאונו ובהיותו קורבן; אזכורים של צ'קינג ותחילת קורס מגורים של המדיטציה הטרנסצנדנטלית, אותה אני מתרגל, שהולכים לכיוונים רחוקים ממה שקורה באמת בחיים האמתיים; והסכיזופרניה הפרנואידית של ג'ד.
הפרק השני מזימה מסופוטמית מבוסס על חלום שלי ומשולבת בו אפיזודה המבוססת על התקף פסיכוטי שחוויתי וחוויית המשבר הנפשי שבעקבותיו. ג'ד, הגיבור של הספר, שדמותו מייצגת אותי, חווה התקף פסיכוטי.
הפרק השלישי וג'יאמה נסיכת פוסינם ישובץ בקטעים המבוססים על אנקדוטות משפחתיות על הורי והוריהם ובשאר הסיפורים הקצרים שכתבתי.
למעשה התחלתי לכתוב סיפורים קצרים כבר בשיעורי חיבור ולהנאתי הפרטית גם מחוץ למסגרת הלימודים כבר בכיתה ד בשנת 1978, רבים מהם השתמרו. מאוחר יותר כתבתי שני סדרות שלא נשתמרו, האחת בשנים 1979 ו־1980, בסוף היסודי ובתחילת חטיבת הביניים, והשנייה בסוף כיתה י, בשנת 1985. משנת 1983, בסוף חטיבת הביניים, כתבתי שירה, ומכיתה י, משנת 1984, בעקבות שיעורי חיבור כתבתי מסות וחיבורים עיוניים וגם שיפרתי את כתיבת השירה והפכתי אותה לרצינית בעקבות שיעורי ספרות, תודות למורה לספרות, חיבור ולשון נילי חריש.
קורות ג'ד גיבור הספר שזורות באפיזודות מהביוגרפיה הפרטית שלי: שלושים ואחד הפרקים הראשונים עוסקים בשנת הלימוד הראשונה ובקורותיו של ג'ד משולבות אפיזודות מהחיים שלי בגיל 15 עד 25. שלושים ואחד הפרקים השניים עוסקים בשנת הלימוד השנייה ובקורותיו של ג'ד משולבות אפיזודות מהחיים שלי בגיל 25 עד 35. שלושים ואחד הפרקים השלישיים עוסקים בשנת הלימוד השלישית ובקורותיו של ג'ד משולבות אפיזודות מהחיים שלי בגיל 35 עד 40. שישים ושניים הפרקים האחרונים עוסקים בהתמחות כשוליות נושאי־כלים במשך כשנתיים. סך־הכל מאה חמישים וחמישה פרקים.
החרבות ושאר הנשקים הקסומים המתוארים בספר מבוססים על אוסף חרבות ונשקים ’עתיקים‘ פרטי שלי שהיה מצוי בביתי.
הראיתי כאן עד כמה הספר נובע מחיי הפרטיים ועד כמה הכתיבה אישית, אך בספר זו עובדו החומרים האישיים והותאמו לעלילת הפנטזיה הבדיונית וקרמו חיים משלהם. לכל מי שיטען לכתר כתיבת הספר (לדוגמא אם אותה מעסיקה לשעבר פרסמה את הפלגיאט של הטיוטה שמסרתי לה, או אותו אדם שהיה פעם חבר יטען שאפיזודה מסוימת מבוססת על רעיון שלו) אוכל להראות שהם העצם מדברים על קטעים המבוססים על דברים אישיים שלי ועל קטעים מהביוגרפיה שלי.
לאחר סגירת החשבון עם מי שעלולים להתיימר להיות בעלים על הכתיבה וההסבר על הקושי בכתיבה משום ההזדהות עם הגיבור והתכנים האישיים שהכתיבה מכילה והיה לי
קשה להתמודד איתם. אקח אתכם לעלילות הגבורה האפיות של אבירי המטאל בעולם שבו נפגשת ממלכת האבירים הגולה בעלת טכנולוגיית־העל עם התושבים המקוריים ומלחמותיהם אי־מאז, החיים כמו בימי־הביניים.
אני מקווה שתיהנו.
זמין בשבילכם לכל שאלה
ותגובה
אם אהבתם את מה שהיה כאן ואתם מעוניינים בתכנים דומים, או לשמור על קשר עם האתר ולהתעדכן מדי פעם,
אתם מוזמנים להרשמה כמנויים.