Rock Metal
ההיסטוריה
ההארד רוק המטאלי הוגדר כז׳אנר מובחן כבר ב־1969 למרות שרוק עם מאפיינים מטאליים התחיל כבר בשנת 1966 והיה בעצם הגל הראשון של המטאל. ההבחנה בין הבֿי מטאל להארד רוק מטאלי, למרות שבמקור נוגן ע״י אותן הלהקות החלה ב־׳69 כפי שהזכרנו.
אחת הלהקות הראשונות הייתה Aerosmith האמריקאית מניו־ג׳רזי, כבר אז; גם AC/DC האוסטרליים היו ממייסדי הסגנון מהקמת הלהקה ב־1973. למעשה ה־Scorpions כבר באלבומם השני Fly to the Rainbow מ־1974 התמסחרו ושינו את סגנונם לסגנון. תלבושתם המצועצעת ותסרוקותיהם המוקפדות היו התחלה של Hair Metal, אבל זה משהו אחר שעוד נקרא עליו בהמשך הפרק.
כפי שראינו רוב הלהקות בסגנון היו מחוץ לאי הבריטי. הפופולאריות של הסגנון וגיבושו החלה כבר ב־׳69, ב־׳73 הגיע לשיא אדיר והמשיכה עד ׳79. בשנות השמונים הסגנון השתנה, אך על כך בהמשך.
המוזיקה
הרוק מטאל היה הרבה יותר ידידותי למשתמש, שמח, מיסחרי, וממש לא אפל יחסית למה שהיה הגל הראשון של ההבֿי מטאל ובעקבותיו כל ההארד רוק במטאל יחסית למטאל שהתפתח מהם.
המוזיקה בסגנון מבוססת על מקצבי רוק מונוטוניים וקצת איטית מרוב מה שנקרא אז הבֿי מטאל (הגל הראשון של ההבֿי מטאל), גם רוק׳נ׳רול שקצבו הואט, בדיסטורשן. עד שנות ה־80 הדיסטורשן היה בעצם פֿאז והסגנון היה קישוטי בהשפעת הרוק המתקדם שהיה קרוב לגל הראשון של המטאל והרבה מהמוזיקאים בסצנת הרוק מטאל שהיו בלהקות רוק מתקדם בתחילת שנות ה־70 לפני שהצטרפו ללהקות. ZZ Top שילבה בין השפעות של קנטרי למקצבי הרוק המונוטוניים בדיסטורשן של הרוק מטאל.
הליריקה
מילות השירים עסקו בעיקר בהצדעה לרוק, מסיבות ובחורות. אחד השירים הראשונים שהדגימו את נושאי השירים בסגנון היה שירה של Led Zeppelin, שגם ניגנה בסגנון, Rock and Roll מ־1971. אבל הלהקה שמדגימה הכי חזק את נושאי
השירים בתמליליה היא AC/DC בשירים אין ספור שקצרה היריעה מלהזכירם.
התלבושות והתסרוקות, ההופעה, האמנות והתדמית
עד סוף שנות השבעים תפסו מקום חשוב מכנסי הסאן טרופז הצבעוניות הצמודות המתרחבות למטה. הצבעוניות של הבגדים בהשוואה לשחור של הגל הראשון של המטאל תפסה מקום חשוב. צמידים מחרוזי אהבה, צבעוניות פסיכדלית, וסט קצרצר בדוגמאת פרוות נמר או זברה, צעיף נוצות ורוד. מאוד ציבעוני, מאוד סבֿנטיז ומאוד שמח הייתה ההגדרה של הלבוש. לבוש שגם הקרין הרבה סקסיות אצל חלק מהסולנים של הלהקות. תלבושת תלמיד בית־הספר של מלקולם יאנג גיטריסט AC/DC וההופעה הבומבסטית והראוותנית שלהם, שהוא סמלם המסחרי, זיכו אותם כמייצגי הסגנון מבחינת
ההופעה, התלבושות והניראות.
בסוף שנות השבעים, בהשפעת הפאנק ובעיקר ה־NWOBHM נעלמו המכנסיים המתרחבות למטה והחליפו אותן מכנסי הצינור הישרות והסקיני או האיזי פֿיט הצמודות. עורות ודמוי־עור החלו לתפוס מקום וחלק מיסודות הגלֶאם נוצרו, למרות שהרבה להקות העדיפו תלבושת הבֿי מטאל בשנות השמונים.
להקות בולטות נוספות
Krokus, Nazareth, Bad Company, Thin Lizzy, Survivor, Foreigner ו־Blue Öyster Cult. למרות ש־Motörhead ניגנו ומנגנות בסיגנון, כאשר לא ניגנו פּאנק או ספיד מטאל, הם השתייכו לסצנת ה־NWOBHM באופן תמוהה במיקצת (ואולי לא, בהקשר התרבותי היותר נרחב שבו פעלו), עם כי הליריקה שלהם עסקה בנושאים של הבֿי מטאל ולא במסיבות ובחורות ובהצדעה לרוק, וגם מבחינת הלבוש והיבט החזותי הם שונים.
רוק מטאל שנות השמונים והלאה
המטאל דיסטורשן כבר החל להחליף את הפֿאז לקראת סוף שנות השבעים. המוזיקה התקרבה להבֿי מטאל, הסגנון הקישוטי עם הלאקודות בסגנון הרוקוקו נעלם והחליף אותו סגנון נגינה יותר פשוט וישיר בגיטרות. זאת כמובן מלבד השינוי באופנת הלבוש.
דוגמא טובה לכך הוא האלבום Black in Black של AC/DC משנת 1980 בו מחליף לראשונה Brian Johnson את Bon Scott כסולן הלהקה, לאחר שזה נפטר.
עוד להקה שחשוב להזכיר היא Gun Barrel הגרמנית.