מושגי־יסוד מוזיקליים
הכלים ברוק ובמטאל
גיטרות חשמליות, לרוב שתיים, אחת גיטרה מובילה שמנגנת את הסולו והשנייה גיטרת קצב; גיטרה באס; לפעמים קלידים; מערכת תופים; וגם זמר או זמרת שלפעמים מנגן/ת על אחד הכלים; הם הלהקה הבסיסית המונה בדרך־כלל שלושה עד שישה חברים. לעיתים מנגנים עוד כלים. הבאס והתופים נחשבים לחטיבת הקצב.
תמונת אילוסטרציה באדיבות סטודיו Megadesign
סַאוּנד
הסאונד נקבע לפי מספר גורמים, תכונות הכלי, במקרה זה משמשת הגיטרה להדגמה, תכונות המגבר והאפקטים- שעל המגבר, בפדלים ובמולטיאפקט, אשר יוצרים את ההשפעה העיקרית על הסאונד. מולטיאפקט טוב, כמעט מבטל את ההשפעה של רוב גורמי מערכת ההגברה ותכונות המגבר והגיטרה, המשפיעים אך ורק קלות על גוון הצליל. המגבר נותן עוצמת שמע (=ווליום) והרמקול שלו אחראי על איכות העברת הצליל מהמגבר; הגיטרה אחראית על הצליל הבסיסי שמעוצב בעיקר ע"י הפִּיק־אַפִּים (המלקטים) בגיטרה מבחינת ההגברה החשמלית ועובי והרכב החומר של המיתרים.
ההדגמה של נושא הסַאוּנד בספר זה נעשתה ע"י תיאור משפחות האפקטים והפרמטרים שלהם במולטיאפקט דמיוני המכיל את רוב התכונות של מולטיאפקטים לגיטרה; ההבדל בין מולטי אפקטים לבס, קלידים, זימרה ואפקטים כלליים להקלטה והגברה הוא בשמות הדיסטורשנים שלהם, במולטיאפקטים לכלים אקוסטיים מוגברים אין דיסטורשנים וגם חלק מהמודולציות לא קיימות.
מעל 0 ועד השליש הראשון עוצמת האפקט תיקרא אפקט נמוך, בין השליש הראשון לשני תיקרא חצי אפקט, בין השליש השני וכמעט עד הסוף אפקט גבוה ובעוצמה הכי גבוהה תיקרא אפקט מלא; ע"י הוספת אפקט נוסף מאותה המשפחה ייווצר אפקט כפול או כפי שנהוג לקרוא דאבל אפקט. כך גם הווליום (עוצמת השמע)- מווליום נמוך עד פֿול ווליום.
תמונת אילוסטרציה באדיבות סטודיו Megadesign
כניסה
לימיט
הגבלה של עוצמת הצליל עד חוזק מסויים כך שלמעשה קימים פחות הבדלי עוצמת שמע בין הצלילים.
קומפרס
דחיסה של הצליל כך שבעצם הצלילים החלשים נשמעים יותר חזקים ויש פחות הבדלי עוצמת שמע.
ססטיין
השהייה אלקטרונית של הצליל כך שלמעשה הצליל נמשך יותר זמן ולא דועך מהר.
דיסטורשן
הדיסטורשן לעומת הצליל הנקי של הגיטרה החשמלית יש ססטיין יותר ארוך לצליל כך שהוא מאפשר טכניקות נגינה הנהוגות במטאל שנזכיר בהמשך. את עוצמת הדיסטורשן קובע פרמטר הגֶיין. גיין גבוה נותן דיסטורשן בעל עוצמה ונמוך מפחית את עוצמת אפקט הדיסטורשן.
אקוסטיק וקלין
צליל של גיטרה אקוסטית (או קלאסית) המופק מגיטרה חשמלית ע"י אפקט מיוחד וצליל נקי של גיטרה חשמלית, ללא דיסטורשן, בהתאמה. לאפקטים אלו אין גיין.
פֿאז וְאוֹוּבֿרדראייבֿ
הפאז והאווּבדרדראייב הם פדלי הדיסטורשנים הראשון והשני בהתאמה. הפאז שימש את ג'מי הנדריקס ו־Led Zeppline והאווּברדראייב את Deep Purple
ו־Pink Floid. לפאז צליל מחוספס, מלוכלך, מעורפל, בוצי, צ'אנקי וחם ולאווּברדראייב צליל צרוד, חורקני, חם ולח.
פֿאט, אורנג', מטאל ושְרֶד דיסטורשן
הפאט דיסטורשן הינו בעל צליל שמן, שטוח ורחב, מלוכלך, כהה וחם אך יותר חזק מהאווּברדראייב. האורנג' דיסטורשן הוא בעל צליל עגול, חם ובהיר יותר. המטאל דיסטורשן הינו חד, חם ומתכתי והשרד הוא גירסה חדה, בהירה, פריכה וצלולה יותר שלו לנגינה מהירה.
סולו/ליד
דיסטורשן זה מיוחד לנגינת גיטרה מובילה ולנגינת סולו. הוא חזק וברור.
קראנץ'
הקראנץ' מחזק את הדיסטורשן ומגביר אותו, הוא סוג של בוּסְטֶר. קראנץ' ללא דיסטורשן הוא האף קראנץ' (= חצי קראנץ'). קראנץ' עם דיסטורשן בגיין גבוה הינו דאבל קראנץ' (= קראנץ' כפול). כאשר נעשה שימוש בקראנץ' עם מטאל או שרד דיסטורשן זהו מטאל קראנץ'.
מדמה מגברים
אפקט זה מדמה את צלילם של מגברים מפורסמים ומעשיר את הצליל ומאפשר לוותר על המגבר בהקלטה ולחבר את המולטיאפקט ישירות למכשיר ההקלטה.
אקולאייזר
ישנם סוגים שונים של אקולאייזרים, לא נשווה ביניהם. האקולאייזר מגביר או מפחית תדרים כמו באס (נמוכים), מיד (בינוניים) וטרִיבֶּל (גבוהים) וע"י כך קובע את אופי הצליל או מנקה ומפחית תדרים חזקים מדי שגורמים לרעשים מיותרים.
מודולציות
קורוס
הצליל מוכפל ונשמע כמו מקהלה השרה באוניסון (באותו קול ולא במרווחים הרמוניים).
פֿלנג'ר
נשמע כמו צליל שמנוגן מתחת למים.
טרמולו
הצליל מורעד ונשמע רוטט.
פִּיץ'
באפקט זה משנים את הפיץ' (גובה הצליל המנוגן) ע"י הנמכה (= דיסנדינג) או הגבהה.
שילובים (דאבל קורוס)
לדוגמא: קורוס עם פלנג'ר, או קורוס עם טרמולו, או פלנג'ר עם טרמולו.
דאבלינג: שיפֿט פֿייזר, הרמונאייז ואוקטבֿ
הדאבלינג הנו הכפלה של הצליל, ישנם כמה סוגי אפקטים הקובעים את אופן ההכפלה והמרווחים. השיפט פייזר משנה את גובה הצליל- הנמכה (דיסנדר), או, הגבהה של התדר של הצליל. ההרמונאייז יוצר מרווחים הרמוניים והופך כל תו להרמונייה. האוקטב יוצר מרווח של אוקטבה. עדיף לנגינת כל תו בנפרד, בסולו, ליד (= נגינת סינגל נוֹוּט) ונגינת ארפג'יו (ראה הסבר בהמשך: טכניקות נגינה).
ריבֿרבּ ± דיליי
אקו או ריבֿרבּ
האקו הנו הד המאופיין ע"י שני פרמטרים: תדר החזרות- כל כמה אלפיות השנייה, והשני, מספר החזרות. גם הריבֿרב נקבע ע"י שני פרמטרים אילה אך אופיו שונה: גודל החדר- חדר קטן, חדר גדול, אולם וכו'; רטיבות או יובש הצליל הנקבעת ע"י ריפוד הקירות, ציפוי עץ על הקירות, קירות בטון חשופים ועד (הכי רטוב) קיר זכוכית.
דיליי מונופֿוני וסטראופוני ופינגפונג דיליי
הדיליי הנו חזרה על הצליל המאופיינת ע"י התדירות- כל כמה עשיריות שנייה; וע"י מספר החזרות; אלו שני הפרמטרים העיקריים. קיים דיליי מונופוני וסטראופוני, כאשר השני משתמש בתכונות הסטראו (שליחת הצליל לשני הצדדים) וגם פינגפונג דיליי המשחק בשליחת צליל הדיליי לשני צדדי הסטראו לסירוגין כל פעם לצד אחר.
יציאה
ַ'ה־וַ'ה
הו'ה־ו'ה הינו אפקט המחובר לפדל שליטה הנקרא על שמו. האפקט הזה זורם לחזרות על הצליל בעוצמה משתנה קבועה מראש במקרה והו'ה־ו'ה אוטומטי, או בצורה נשלטת ע"י הפדל (דבשה המופעלת ע"י לחיצת הרגל).
נויז רידקשן/ סְקְו'וֹש ופֿידבק
הפידבק הינו ציפצוף מהמגבר כאשר מקרופון המנגן מהרמקול מכוון מולו או מצוי על־ידו קרוב. לדוגמא, במקרה זה, המלקטים (=פיקאפים) של הגיטרה. כדי למנוע צפצופים ורחשים אלו קיים הנויז רידקשן/ סקו'וש, מסנן הרעשים.
תמונת אילוסטרציה באדיבות סטודיו Megadesign
טכניקות נגינה
כפי שכבר נכתב במבוא המטאל מאופיין ע"י הנגינה בכלים והבסיסיים שבהם הם הגיטרה או שתי גיטרות (לרוב), הבאס ומערכת התופים. טכניקות הנגינה מהוות את הבסיס לייחודו של המטאל יותר מהסאונד, לכן כאן אסביר את המאפיינים העיקריים שלהן בכל אחד משלושת הכלים.
הגיטרה
הנגינה בגיטרה ובבאס נעשת במשולב ע"י שתי הידיים כאשר היד הדומיננטית פורטת ע"י האצבעות או מפרט וביד השנייה מאצבעים על הגריף.
אקורדים פתוחים ואקורדים סגורים (עם חסימה = בַּארֶה)
קיימים אקורדים שבהם רק חלק מהמיתרים הנפרטים חסומים ע"י האיצבוע והאחרים פתוחים, אקורדים אלה נקראים אקורדים פתוחים. כאשר כל המיתרים הנפרטים באקורד נחסמים ע"י האיצבוע האקורד נקרא אקורד סגור. החסימה נעשית לרוב ע"י האצבע לכל אורכה על כל המיתרים כאשר הזרת, האמה והקמיצה מאצבעות על הגריף צלילים גבוהים יותר על המיתרים באופן אופציונלי בהתאם לאיצבוע האקורד.
פריטת פיציקאטו וארפֿג'יו (= פירוק אקורדים)
פריטת פיציקטו הינה פריטה באצבעות או במפרט על כל מיתר בנפרד. בארפג'יו, בניגוד לפריטה הקיצבית בה כל המיתרים נפרטים בו־זמנית כלפי מעלה או מטה הפריטה על כל מיתר נעשת בנפרד לפי הקצב, כך שכל צליל באקורד מנוגן בנפרד. לא נהוג לחזור בארפג'יו על אותו הצליל באותו מיתר ברצף. הפריטה באצבעות בגיטרה נעשית ע"י הציפורניים לרוב ומקובלת בעיקר בגיטרה קלאסית.
טְרִיוֹלוֹת
נגינת שלושה צלילים שאינם יוצרים אקורד בתיבה אחת ברצף זה אחר זה.
פַּאוֶ'ר קורד
נגינת מרווח, לרוב של קו'ינטה, בפריטה על שני מיתרים סמוכים בו־זמנית למעלה או למטה ע"י המפרט בדיסטורשן.
אוֹוּבֿרטונים (= פעמוני הרמוניות)
ע"י שחרור ולחיצה מייד לאחר מכן של האצבע המעצבעת על מיתר כך שהמייתר נפתח ונסגר מייד לאחר הפריטה עליו נשמע צפצוף של אוֹוּברטונים (= צלילים עיליים) הנקרא גם פעמוני הרמוניות.
בנד
כיפוף המיתר על הגריף ע"י האצבע ביד המעצבעת ליצירת מירווח של חצי טון, טון, או שני טונים. אפשרי גם ליצירת מרווחים של מיקרוטונים. מקורו בבלוז.
סלאייד (= גליסנדו)
החלקת האצבע המאצבעת או גליל עגול המולבש עליה (עשוי זכוכית, קרמיקה או מתכת) הנקרא בשם זה (סלאייד) למעבר בין הצלילים (= גלישת צליל). מקורו בקאנטרי, סוגים של בלוז, קאנטרי בלוז ובגיטרת הו'איי.
פּוּלִינג והאמרינג (= לגטו)
פולינג- משיכה של האצבע המאצבעת מהמיתר על־גבי הגריף לאחר שנפרט. האמרינג- הקשה ע"י האצבע המאצבעת על המיתר על־גבי הגריף לאחר שנפרט.
גיטר שרדינג: טאפינג וסְוִ'יפִּינג
השרדינג הוא נגינת סולו מהירה, במקור על גיטרה ובאס במטאל. הוא הומצא בתחילת שנות השמונים, מקורו במטאל הנאוקלאסי ומשם עבר להארד רוק המטאלי כולל הגלֶאם והפופ מטאל וגם לספיד והת'רש. במשך הזמן הוא עבר לכלי מיתר אחרים.
הוא מנוגן ע"י שתי טכניקות: טאפינג וסו'יפינג. הטאפינג הינו תפיפה של כריות אצבעות היד הפורטת על־גבי המיתרים על הגריף. בסו'יפינג פורטים במפרט כלפי מטה ו/או מעלה ברצף במעיין ארפג'יו מהיר בעוד אצבעות היד המאצבעת לוחצות על כל מיתר שנפרט לחיצה מהירה בעת שנפרט.
פֿייד
הגברה או החלשה של עוצמת הצליל המנוגן (הווֹליוּם). ההגברה נעשת בהדרגה משקט מוחלט- פייד אין. ההחלשה נעשת בהדרגה עד השתקת הצליל- פייד אַוּט. אפקט זה נעשה ע"י כפתור הווליום (עוצמת השמע), בגיטרה עצמה, על־פי רוב.
מְיוּט
פאלם מיוט, או מיוט בקיצור, מבוצע ע"י לחיצה של צד כף־היד הפורטת על המיתרים סמוך לגשר התחתון.
נגינת סינגל נוֹוּט וטרמולו פיקינג
נגינה של תווים בודדי על המיתר נעשת בסולואים ובמלודיות בהן נלחץ האיצבוע של כל מיתר ונפרט בו־זמנית בנפרד מכל תו אחר. בטרמולו פיקינג מנגנים על מיתר אחד ע"י מעיין פולינג והאמרינג מהירים, אלא שבניגוד לאופן הרגיל שבו מבוצעות טכניקות אלה, המפרט פורט בעת כל שחרור או הקשה של האצבע המאצבעת על הגריף.
השימוש בטמולטור וסוגי גשרים
קיימים גשרים נחים שאינם זזים וגשרים צפים שכן זזים, הידוע שבהם הוא הפֿלוֹידרוֹוּז. בגשרים הצפים קיים הטרמולטור סטיק שמזיז אותם. בפֿלוֹידרוֹוּז קיימת נעילה של המייתרים וגם בגשר העליון כדי שלא יאבד הכיוונון בשל תזוזת הגשר הגורמת למתיחת וקיווץ המיתרים בעת השימוש בטרמולטור סטיק. ע"י כך מושגת מתיחה וקיווץ של גובה הצליל ואף הרעדה של המייתרים הגורמת לצליל לירטוט.
ההדגשים המיוחדים בריפֿים של המטאל
במטאל מנגנים בטכניקות המוזכרות. בכל ז'אנר וסגנון ישנן טכניקות שעליהן שמים את הדגש אך ישנם מאפיינים כלליים למטאל בכללותו. ההתפתחות בסאונד איפשרה את התפתחות טכניקות הנגינה. שמיעת המוזיקה תלמד אותנו לזהות את הייחוד של השימוש בטכניקות בכל ז'אנר וסגנון. לא נרחיב כאן דיון בנושא מקוצר היריעה.
הבאס
פריטת פיציקאטו ביד ובמפרט
פריטה על כל מיתר בנפרד לפי הקצב ע"י האגודל, האצבע והקמיצה באמצעות כריות האצבע ולא באמצעות הציפורניים כמו בגיטרה, או לחלופין ע"י מפרט. הפריטה ע"י מפרט מאפשרת נגינה מהירה ונותנת צליל דק וחד.
בייס שרדינג
נגינה מהירה על הבאס ע"י טכניקות טאפינג וסו'יפינג.
סְלאפ בייס
פריטה באמצעות מכה ע"י צד האגודל. נהוגה בפֿאנק. נגינה זו נותנת צליל פריטה שמן.
מערכת התופים
חלקי מערכת התופים
התופים- בייס דראם, סנר, טמטמים ופֿלורטמים
המצילות- האיי־האט, ראייד, סְפְּלֶאש קְרֶאש וצ'איינה
פעמונים ותופים נוספים (טימפניז ורוטוטמים)
טכניקות תיפוף המיוחדות למטאל: פדאל דאבל באס ובלאסט ביט
במטאל משתמשים בדוושת תוף באס כפולה, מה שנקרא דאבל באס או דאבל קיק, המאפשרת נגינה מהירה ומדוייקת על תוף הבאס, שנשמעת כמו מכונת יריה למשל.
הבלאסט ביט הינה טכניקה שהומצאה בהארדקור פאנק ושוכללה ע"י ממציאי הדת' מטאל (יורחב ויפורט על כך בפרק 6 דת' ברוטאל וגראיינדקור). הטכניקה הינה הגברת הטמפו של מהלך התיפוף, החוזר על עצמו, בהדרגה, כל תיבה או מספר תיבות קבוע בהן חוזר המהלך, עד הגעה לתיפוף במהירות מסחררת.
תמונת אילוסטרציה באדיבות סטודיו Megadesign
הקול והזימרה במטאל
זימרה מלודית
זימרה נקייה
זימרה נקייה בקול צלול בלא הצרדה היא סוג הזמרה המקובלת בהרבה סוגי מוזיקה. היא מהווה בסיס לסוגי זימרה בסגנונות שונים במטאל המסורתי.
זימרה אופרה
זימרת אופרה היא זימרה נקייה בקול צלול ועמוק. במטאל האופראי והגותי מזמרות כסולניות זמרות סופרן ומצוסופרן אופראיות ושירתם נחשבת לשמיימית. הכשרתם של זמרי וזמרות אופרה היא ארוכה וקפדנית.
זימרה גותית
זימרה גותית המקובלת ברוק הגותי, בדארק אייטיז ובדוּם, היא זימרה חצי אופראית המזומרת בקול עמוק, לרוב מלנכולית.
זימרה מזרחית
הזימרה המזרחית מזומרת בקולות נקיים. בזימרה המזרחית משתמשים במיקרוטונים ובסילסולים שאינם מקובלים במוזיקה המערבית והיא מקובלת בעיקר במטאל המזרח־תיכוני מתוך שאר סגנונות המטאל.
זימרה של הבֿי מטאל
זימרה מלודית נקייה ועמוקה בקולות גבוהים, המגיעה לעיתים לטונים ממש גבוהים בקול צווחני בעוצמות חזקות, השמה דגש על הצלילים הגבוהים. למרבה הפלא רוב הזמרים הם גברים, חלקם מזמרים בקול בהיר וצלול ואחרים בקול יותר צרוד ומחוספס. זימרה זו מקובלת במטאל המסורתי. יש הטוענים שהיא צורמנית בשל הטונים הגבוהים מאוד אליהם מגיעים זמרים המשתמשים בסגנון זימרה זה.
זימרה אחרת
גרַאוּלִינג
הפירוש המילולי של המילה הינו נהמה .הגראולינג משמש בעיקר בדת' ובבלק כסגנון זימרה עיקרי אך גם בז'אנרים אחרים נעשה בו שימוש. הוא הקצנה של הזימרה הצעקנית בת'רש. בגראיינדקור ובברוטאל הוא מוקצן במיוחד. מדובר בצעקות, שאגות ונהמות גרוניות בקול מגורגר שהוא למעשה הצרדה מוקצנת. אף כי נראה שהגראולינג מושר
תמונת אילוסטרציה באדיבות סטודיו Megadesign
מהגרון הוא למעשה מושר מהסרעפת וזימרה שטחית וגרונית של גראולינג עלולה לפגוע במיתרי הקול ולגרום להם לנזק בלתי־הפיך.
Deicide, Cannibal Corps וגם Napalm Death משתמשות בגראולינג מוקצן וחזק במיוחד והגיעו לשיאים בעוצמות קיצוניות של גראולינג. Kreator וגם Sepultura הקצינו את הצעקה בת'רש, להקת הספיד/ת'רש Annihilator והלהקה הגרמנית Destruction הובילו לכיוון הקרוב יותר לגראולינג אם כי הוא על גבול הצעקה, ניתן היה לומר כי Chak Scholdiger סולן להקת Death המציא את הגראולינג, אם כי שירתו הייתה גבולית ונחשבת למעשה לצרחות גבוהות ולא ממש לגראולינג. מבין מאזיני המטאל המסורתי יש הרואים בגראולינג הרס המטאל ועיוותו.
למעשה הגראולינג נעשה בדרך־כלל בקולות נמוכים ונשמע כנהמות נבחניות ושאגות נמוכות בקול גרוני ובהמתי אך עמוק. שימושי בעיקר בדת' מטאל ונגזרותיו. בעוד שגראולינג הנמוך נשמע כנהמות דוב והגבוה כשאגות נמר, הבינוני נשמע כנביחות זאב.
גַאטֶרִינג
הפירוש המילולי של המילה הינו שפיכת קרביים, סוג שירה צעקניתית שעבר מההארדקור פּאנק למטאל. נסיונותיהן של Kreator וגם Sepultura, Annihilator וגם Destruction ואולי אפילו שלChak מלהקת Death שהובילו לגראולינג נחשבים לסוג של גאטרינג גבוהה בעצם.
Paul Dianno (סולן Iron Maiden לשעבר) שר בצורה זו עם הרבה אפקטי־סאונד, כדי שקולו ישמע מחוספס ועוצמתי, וכך זמרתו הפכה לאפלה יותר.
שְׁרִיקִינג
למעשה הצווחות הגבוהות המקובלות בגראיידקור ובבלק מטאל נקראות שריקינג. מדובר בצווחות גבוהות וצורמניות כאשר למעשה סוג זימרה זה מתבטא בשאגות גבוהות, צווחות מחרידות ולחישות מזות אימה בקול שיכול להגיע לגבהים מחרישי אוזניים. שימושי בעיקר בבלק מטאל מלהקת Venom ועד Cradle of Filth ועד בכלל.
סְקְרִימִינג
הצורחים הראשונים היו סולנים בהרכבי גוספל קוליים ב־40'S ששרו בסגנון צרחני אך שירתם הייתה עדיין מלודית, ג'יימס בראון, זמר פֿאנקי & סוֹוּל הראשון אימץ גישה זו לזימרה כבר בשנות השישים הנקראת הצרחה. בהבֿי מטאל בפרט ובמטאל המסורתי בכלל הפך סגנון זימרה זה, בקולות גבוהים, לצורה חזקה יותר (פֿורטיסימו) של הזימרה של ההבֿי מטאל.
שַאוּטִינג
John Lennon סולן The Beatles צעק כבר בביצועו לשיר Twist and Shout באמצע שנות השישים, דבר שגרם למיתרי הקול שלו להתקבע במצב שבו קולו נעשה גבוה יותר באופן קבוע. בסוף שנות השישים הוא טופל פסיכולוגית בשיטה שנקראה צעקה ראשונית (= Primordial Shout) וצעק בחלק גדול משיריו בלהקת The Beatles ובלהקתו Plastic Uno כדי להוציא את התסכול והכאב. שירתו נחשבה עדיין מלודית.
בשירי רוק רבים שימשה הצעקה להביע זעם וכאב וגם James Hatfild סולן להקת המטאל Metallica משתמש בסגנון זימרה זה לצד זימרה נקייה רגועה בקול נמוך, אך היא עדיין מלודית, אך בניגוד לשירתו של John Lennon היא יותר טכנית ופחות רגשית.
אך שאוטינג אמיתי, צעקות ללא מלודיה היא המצאתו של סולן The Pixies- Black Francis, שהיה מזמר בשקט וברכות או לוחש בעדינות ואז מתפרץ בצעקות לא מלודיות אחוז תזזית בפתאומיות, מפתיע את הקהל ושאר חברי הלהקה. מנהג זה אומץ בנוּ מטאל ומטאלקור ליצור ולהביע זעזוע וכאב כהמשך לזימרה מלנכולית, שקטה, כואבת ומלאת צער ובניגוד לשקט העצור שבה. השאוטינג זוכה לביקורות שליליות הטוענות שזוהי זימרה בכיינית ומהווה המשך להתבכיינות של הלהקות.
רַאפִּינג
הראפ הוא דיבור קצבי הנהוג בז'אנר הראפ וההיפ הופ ומשם הועבר לז'אנר הפֿאנקי מטאל, הנוּ מטאל, המטאלקור וכו', אלא שבו הוא יותר צעקני ומגיע לרמות של צרחות ממש ולעיתים משולב בשאוטינג ואף בגראולינג. לא נתעמק כאן בסגנון זה של זימרה, שיש הטוענים שבכלל אינו זימרה ואינו מצריך כישרון חוץ מלהגיד- !yo yo yo! Fuck! Bitch בקצב.
שוב זימרה מלודית והרמוניות קוליות
זימרת מקהלה
בפאוור מטאל ובפֿולק מטאל מקובלת זימרת מקהלה בפזמונים הימנוניים. Manowar התחילו במגמה אבל לא היו הראשונים שהשתמשו בהרמוניות קוליות במטאל.
Uria Heep השתמשו בהרמוניות קוליות והושוו ל־Beach Boys.
Gohst משתמשים בצורת זימרה דומה.
