פרקים לדוגמא שאני כותב מהספר המתכות הקסומות מוזמנים להתרשם מפרק לדוגמא מהספר של מתכות הקסומות פרק לדוגמא עוברות בשער הזמן 1 ארבעתם עמדו מאחורי המחסן של גינת הקנטרי קלאב, לפניהם זהר אור נגוהות מבעד לפתח בגודל 70 סנטימטר רוחב ו־185 סנטימטר גובה, ומבעדו הם ראו נוף מרהיב של ביקעה מוריקה ובה יער שהתפרס שנפרס תחתם, ובתווך נהר שוצף ומעבר לכל זה הרים. סנדי אמרה: „גבהתי בארבעה־עשרה סנטימטרים ואני בגובה מטר שישים וארבעה. מה קורה לי? אני אמשיך לגבוהה“? מיכל אמרה: „אני נמכתי בשלושה סנטימטרים ואני רק מטר שמונים ושניים, מה איתך דינה“? מוטל ענה תשובה ידענית: „זו תוצאה של מה שעברתן אתמול, הגובה שלכן משתנה לממוצע והממוצע הוא הגובה של דינה. כפי שידוע לכן תהליך הגדילה מתרחש בשינה, ומשום שחסרו לכן שעות שינה התהליך לא הסתיים. מיכל, את כמעט ולא ישנת על הספה הקטנה והלא נוחה, אך נרדמת למספר דקות מועט לכן נמכת רק במעט; סנדי, גם אצלך התהליך לא הושלם משום שלא ישנת מספיק, אך הלילה נרדמת למספר דקות רב יותר, לכן גבהת יותר, אך גם את לא השלמת את התהליך“. דינה שאלה: „ומה איתי? אני ישנתי טוב כל הלילה“. מוטל ענה לה: „את בגובה אידיאלי. אין צורך בתהליך.“ ונשק לה על שפתיה ופנה לחברותיה: „המעבר יהיה מעייף לשתיכן ותשלימו לאחריו עוד שעת שינה שבה יסתיים התהליך ושלושתכן תהיו בגובה זהה“. מיכל הפטירה בכעס: „איך נסביר את זה“! מוטל זירז אותן: „נו אין זמן, יאללה תעברו“. סנדי אחזה במיכל בצלעותיה בחיבוק דוב קטן, היא ניסתה לתפוס אותה במותניה, אך מכיוון שלא הסתגלה לשינוי בהבדלי הגובה זה יצא בצלעות. מיכל צעקה: „אַאוּץ'!“ ושניהן ושתיהן זינקו לתוך האור כאשר סנדי דוחפת וגוררת את מיכל. דינה אמרה למוטל: „עכשיו אנחנו.“ אך הוא השתחרר מחיבוקה ואמר: „קודם את.“ והיא צייתה. הן ישבו שלושתן ליד עץ מילה, חוסות בצילו, בקצה מדף סלע מעל התהום שבתחתיתה, מאות מטרים, היה עמק פורה מכוסה ביער אלונים ואשוחים. פתאום עבר מוטל בסערת ברקים קטנה על זיז בולט בקצה המדף והפריע את הפסטורליה, אך מיכל וסנדי כבר נרדמו ושום דבר לא העירן. סערת הברקים הקטנה כבתה, והוא התנודד והחליק על הרגבים והעשב. דינה זינקה אליו והשתרעה על הקרקע ונאחזה בידה בידו כאשר החליק מטה ונפל מהזיז, ובכך הצילה אותו מנפילה חופשית לתהום. רגבי אדמה ואבנים נפלו במפולת קטנה ורק לאחר 5 דקות נשמע צליל פגיעתם בקרקע. מהרעש התעוררו שני שתי היפיפיות הנרדמות ודינה צעקה להן: „תעזרו לי למשוך! הוא נופל“. שניהן שתיהן היו באותו הגובה כעת ונרתמו בבהילות למשימה. מיכל שאלה מנומנמת תוך כדי משיכה במותניה של דינה: „כבר עברה שעה“? דינה שאלה את מוטל בכעס עוקצני כאשר ראשו כבר בצבץ למעלה: „ מה לקח לך כל־כך הרבה זמן? השתעממתי פחד כשהן ישנו. אולי מוטב שאעזוב אותך ליפול“!? הוא התחנן על חייו והן משו אותו, כשנעמד על רגליו הפטיר כאילו לעצמו: „טעיתי בחישוב המקום המדויק“. שלושתן במקהלה שאלו אותו באוניסון: „יש לך פחד גבהים“? הוא ענה, עדיין מזועזע מהנפילה כמעט אל מותו: „לא, יש לי פחד נמכים- אני מפחד להגיע מהר ממקום גבוה לנמוך תוך בדיקת תאוצת הנפילה וחושש לגלות מה שזה יעשה לי“. דינה אמרה לו בכעס: „עדיין לא עניתה לשאלה שלי- מה לקח לך כל־כך הרבה זמן“? מוטל ענה בזעם מסתיר את הזעזוע מהאירוע שעבר: „עניתי! ואני לא רוצה לדבר על זה יותר.“ וצעד לעבר הביטחון שבקרקע המוצקה, לתוך החורשה שעל ההר, הרחק מהתהום שכמעט הרגה אותו קודם לכן, והן אחריו. סנדי ומיכל קטפו פרחים בחורש בעוד דינה עסקה בתלישת עלי כותרת במשחק ’יסדר לי קידום לא יסדר לי קידום‘ הרומנטי ביחס למוטל. מוטל חזר עם זקן שפוף מבעד לשיחים, והם שוחחו ביניהם חרישית ליד עץ ערבה על פלג קטן של מים מפכים וצלולים. הן לא הבינו מילה בשפה העתיקה. הזקן אמר למוטל: „עכשיו אני מת, לפחות באופן רשמי. במתים לא חושדים. האנשים בסביבה החלו לחשוד שאני לא לגמרי חרש, אילם, עיוור וסנילי אז החלטתי למות, ככה אני הרבה יותר חופשי לתור אחרי מידע, ואף אחד לא שואל עליך שאלות אם אתה לא קיים. אתה לא חושב ככה“?! מוטל ענה לו: „שיטת הגנה מעניינת- אם אתה כבר מת, לא יכולים להרוג אותך אבל אתה לא באמת מת“. המודיע הזקן ענה בנחרצות: „את זה הם לא מוכרחים לדעת. השיטה עובדת כל זמן שהם לא מנסים באמת לבדוק. אפשר למות מזה, אתה יודע? אז אני לא מראה את הפרצוף יותר מדי בין הבריות. אז מה הסיכוי שיעשו לי בעיות? גם האנשים וגם החברה' שלך והשְנִיִים יודעים רק מה שהם צרכים לדעת, ככה יותר טוב“. מוטל תמה: „המצב השתנה לרעה, לא הייתה צריך הגנה כזו חזקה“!? הזקן ענה: „פופטי חזר מהעתיד בתפקיד האביר שומר הממלכות, ודאג שמאז התקרית לפני חצי שנה ישנאו כל לובש גלימה עם ברדס, בייחוד את אבירי הכנסייה של גָלַדוּן עקב צעדיו. למשל הוא מנע חקירה בתקרית הדרקון... ואת מי שלחו לטפל בעניין בסודיות- את יאפ ואותך בני הזמן הזה“. מוטל התפלא: „איך ידעתה שאני בא מהעתיד“? הזקן הסביר לו: „קודם כל אתה לובש שחור ובלי הגלימה הכחולה, שזה כשלעצמו מעשה חכם, ונהגתה ללבוש חום עם הגלימה תמיד; דבר שני אתה גנרל או אדמירל ואז הדרגה שלך הייתה קפטן או ליוטנת קומנדר, לא ברור לי עדיין לאיזה זרוע אתה משתייך; חוץ מכל זה יש לי את המקורות שלי ודרכים משלי לדעת“. מוטל פנה לכיוון אחר בשיחתם: „נעזוב את זה. אתה יודע שהתקרית עם הדרקון היא אירוע חשוב, זהו צומת זמנים היסטורית חשובה גם לכם וגם לנו, לכל היקום, ולהתייחס בביטול לשינוי שחל בשל היחס של הרשויות, זה דבר שישנה את ההיסטוריה וימנע את התגשמות הנבואות. לתושבים כאן אין את האמצעים לחקור מקרה כזה בטכנולוגיה שבין סוף תקופת האבן לתחילת תקופת הברונזה“. הזקן העיר לו מבלי להתייחס לדבריו האחרונים: „אם אני ראיתי אתכם, בטח גם אחרים ראו אתכם, כדאי לכם להיזהר. תישארו הישארו כאן עוד שלוש ארבע שעות עד השקיעה“. הבנות ניגשו אליו: „נו, תכיר לנו את החבר החדש שלך.“ קראו באוניסון יחדיו והמשיכו: „לא אמרתה שאף־אחד...“ והוא קטע אותן: „שימו את אילה באוזניים ובילעו את זה.“ והגיש לכל אחת זוג אטמי אוזניים כדוריים כסופים וכמוסה כסופה. הזקן אמר: „מי אילה החמודות? הן נראות מקומיות, הלבוש שלהן מוזר, הן באו איתך מהעתיד? אהה... אולי הן צאצאיות שלי... מי יודע“. הן ענו שוב במקהלה: „עכשיו אנחנו מבינות אתכם“. הזקן ענה: „גם אני מבין אתכן“. מוטל הסביר להן: „נתתי לכן ערכת תרגום, עכשיו תוכלו להבין ולדבר כל שפה צלילית ביקום, כמעט“. „איך זה עובד?“- שאלה אותו סנדי בסקרנות שאינה יודעת גבולות על אף הידע הבלשני והפיזיולוגי המוגבל שלה. 2 פופטי בן זמננו שרזה המון ושקל רק 80 קילוגרם עמד מול פופטי בן דמותו בן התקופה ושוחח איתו, הם עמדו בחדר הכס של הטירה שלו ושוחחו, פופטי בן זמננו נוזף בפופטי בן התקופה חמורות וזה אוכל ושותה את חרדתו: „עוד עוגה, לאכול עוגות, רק זה מה שאתה יודע! תראה את השריר הזה“- אגרף את ידו וכפף את זרועו: -„נפש בריאה בגוף בריא, אני צריך לרדת עוד חמישה־עשר קילו בשומנים ולהעלות חמישה קילו במסת השריר, אתה יודע איזה מחלות היו לי בגלל ההשמנה וההזנחה הזאת, בשנה עליתה עליתי שנים־עשר קילו. העתיד הוא שלוש־מאות ושבעים קילו, כדור שומן שלא יכול לזוז וכולם לועגים לו. אני עברתי את זה ואני לא רוצה לעבור את זה שוב דרכךַ עוד פעם, תתעורר התעורר ותן לי יתרון כבר חמשת־אלפים שמונה־מאות ועשר שנה. כבר קשה לך לנשום, יכולות הלוחמה שלך נפגעו, קשה לך ללכת ועל ריצה בכלל אין מה לדבר. יש דברים שאותם אתה צריך לעשות בעצמך... ראיתה מה קרה כשנתתה לאחרים לעשות את העבודה במקומך לפני חצי שנה. עכשיו תפסיק לעשות קולות של שטיח, אתה לא חייב להפסיק עם העוגה, תקשיב אלי כשאני מדבר אליך.“ פופטי בן הזמן הזה עיין בחוברת שבה עלפֿיות יפות בלבוש מינימאלי התאמנו עם משקולות בחדר כושר. „סקס לא יכול לעזור לך, תפסיק להסתכל על תמונות של בחורות ותפסיק להיות כזה כנוע.“ פופטי בן זמננו השתנה בפתאומיות מיידית, הוא היה יותר רזה ושרירי בפרמטרים הרצויים לו וכששם לב לכך, מיידית אמר לעצמו בן התקופה: -„אני רואה שהחלטתה לעשות שינוי, כל הכבוד, ולפי הזיכרון החדש שלי גם על ההתמדה. העלמים והשומרים צריכים קצת הדרכה בפיתוח התרבות שלהם, ומה על התרבות ההינדואירופאית המקומית, עוד אין חיתים, אמורים וסיקתים, ונצטרך מאתיים ושבעים שנים עד שייפרדו ההינדואיראנים ועוד אלף שנים עד שהם ייפרדו לאיראנים והינדוארים ועוד אלף נוספים להפרדות היוונים שיתיישבו ראשונים באירופה ומהם יצמחו כל התרבויות האירופאיות כמעט. איך נפקח על כל זה אם לא תהיה לנו שליטה על התרבויות המקומיות... ומה עם השמים הצפון־מזרחיים, האָכַּדִים. יש להם עוד כמה מאות שנים להפוך לעם. כבר זרענו אצל ההינדואירופאים את זרעי הסגידה לבני מיננו, צריך לפקח על צמיחת המיתולוגיה והדת בשלושת התרבויות העתידיות הגדולות שלהם- היוונים, הפרסים וההודים זאת אומרת ההינדים. ומה עם מניעת אלמנטים לא רצויים, כמו הנבואה הארורה, מלהתגשם“. מוטל ושלושת הבנות אכלו תבשיל אורז עם ירקות וקטניות שבישל הזקן מבעוד מועד, השמש עמדה עדיין ברום הרקיע אך הזקן עזב מזמן. הם אכלו בצלחות חרס בעזרת כפות נחושת. הם באמת היו רעבים והאוכל, ארוחת הצהריים הגיעה בזמן. כדי המים הקטנים ששאבו מן המעיין, מים זכים, צלולים וצוננים הרוו אותם. במקום אחר, בצינוק בטירה, עמד פופטי בן התקופה מעל ומעבר לסורגי הצינוק ובפנים היו מוטל ויאפ, כלואים בבור, פופטי פקד: „שומר! שחרר את הבחורה ותזהר והיזהר מיציר התועבה בן הבלייעל... מוטב שני שומרים... לא, ארבעה... בעצם תבואו שישה שומרים, הוא מסוכן“. הסורג נפתח, שומר אחד משה אותה וחמישה כיוונו רמחים לפתח באדמה כנגד מוטל בן התקופה. יאפ עברה ליד פופטי ואמרה לו: „עכשיו אתה שוב רופס ושמן, קודם כשהייתה רזה ושרירי בא לי עליך כמו פעם ואתה הרחקתה אותי. מה קורה לך עם כל השינויים האלה כהרף־עיין, כשאתה שמן ורופוס בא לך עלי ואני נדחית ממך, ואז פתאום בפעם אחרת אתה רזה, שרירי ושזוף כמו פעם ובא לי עליך ואתה שונא אותי? החילופים האלה קורים מספר פעמים ביום בחודשים האחרונים“. 3 מוטל ושלושת הבנות צעדו בין הסבך בשביל צר הכבוש בעפר ברגלי ההולכים בינות העשב והצמחייה. הם התקרבו לפאתי הכפר תחת השמיים זרועי הכוכבים שניבטו אליהם מבין צמרות עצי היער. מולם ראו זוג עיניים גדולות מתקרב, זוהר בחושך, על השביל, מרחק כמה עשרות מטרים מהם. הם ציפו ליותר. יאפ לא הקשתה על גילויה, היא ניהלה תלת־שיח עם עצמה ואנוכה בקולי קולות. כבר במרחק חצי קילומטר שמעו אותה, ומוטל סימן בידו לבנות להתקרב אליו ולעצור ולחש להן: „זו יאפ, מורתי. אבל אין לי מושג עם מי היא מדברת“. כשנפגשו דרכיהם קראה בקולי קולות מבעד לעיקול הדרך: „מוטל!“ בהתרגשות, פליאה ושמחה... מוטל סינן בין שיניו אליה: „שקט! את לבד“? היא ענתה בלחש מחריש אוזניים, משתדלת להישמע חשאית: „בוודאי. ומי אילה איתך“? מוטל לחש מענה כעוס: „אחר־כך. עם מי דיברת“? יאפ ענתה בלחש רם בביטחון מלא: „אני דיברתי עם עצמי ואנוכי“. ולאחר שתיקה רועמת קצרה המשיכה: -„קודם בצינוק לבשתה חליפת עור חומה וגלימה של המסדר ועכשיו אתה לובש חליפת עור שחורה בלי גלימה. מה פשר העניין? כיצד השתחררתה? איך הגעתה לפנַי וכבר אתה כבר חוזר? גם פופטי משתנה כמה פעמים ביום, פעם רזה ושרירי ופעם שמן ורופוס ולפעמים שניהו באותו מקום יחדיו“. מבין העצים התנפלה עליהם מחלקת סיור מיוחד מהמשמר של פופטי, כאשר המש"קים והסמל צועקים פקודות בחרבות שלופות והטוראים מפנים אליהם את חניתותיהם בריצה מהירה, והקצין הזוטר מסתתר מאחורי עץ סבוך שגזעו עבה, רועד מפחד ומשתין במכנסיו. מוטל ויאפ שלפו את חרבותיהם ונעמדו גב אל גב. הוא הפטיר בכעס: „לא שמת לב שעקבו אחרייך“?! היא ענתה בתמימות אך עדיין בלחש: „לא, הייתי עסוקה בשיחה“. הוא כעס עליה: „כבר אין צורך ללחוש אחרי שגילית את מקומנו“! היא חזרה על דבריה הפעם לא בלחש: „לא, הייתי ע...“ והוא קטע אותה בגידוף עסיסי. דינה תפסה ענף עבה ואחזה בו כבנבוט, מיכל אחזה בחוטר במבוק ארוך שהיה מונח על הקרקע כרומח, וסנדי השליכה בעוז חלוקי אבן על החיילים שהתקרבו ביללת קרב, לא הודית כי־אם אינדיאנית מחתונות מרוקאיות. היא פצחה הראשונה בפעולה בעוד שאר חברותיה והחבר עומדים בעמדה נכונים אלי קרב. החיילים והמש"קים,הלא מנוסים,כמו הקצין שהיה אמור לפקד עליהם, נבהלו מההתנגדות והחלו נסים חזרה, משליכים את נישקם על הקרקע בעוד הסמל, שועל קרבות וותיק, פוקד עליהם: „לא לסגת, לתקוף“! אבן פגעה בירכו והוא מייד סובב על עקביו והחל לרוץ אל העבר השני חובר לחייליו. הם נפוצו לכל עבר באי־סדר, והוא אפילו לא ניסה לארגן נסיגה מסודרת, 35 חיילי משמר רגלים מקצועיים כנגד חמישה אזרחים ששלושה מהם אינם חמושיםות. לאחר חצי שעה הם עצרו מלכת והבנות רטנו: „כבר יומיים וחצי שאנחנו הולכים במעגלים, אנחנו שוב באותו מקום, כבר עברנו ליד השיח הזה“. מוטל ענה להן: „זה השביל היחיד שאני זוכר והוא מוביל לכפר ואחר־כך לטירה“. יאפ תיקנה אותו בידענות: „לא, זהו שביל מעגלי שבו מתאמנים חיילי המיליציה של פופטי בהתגנבות יחידים פעם בשבוע, והם צריכים להגיע עוד שעה וללכת באותו הכיוון שאנחנו הולכים“. סנדי שאלה אותה בכעס: „ומה עשית כאן“? יאפ הצטדקה: „הייתי צריכה לחלץ עצמות אחרי הצינוק הצפוף“. מוטל שאל: „ואיפה השביל שאנחנו צריכים“? יאפ ענתה: „שעה הליכה באותו כיוון ואנחנו בנקודת המוצא, ואז שמאלה בין העצים שלושים ושבעה מטר. בשבילים הם הולכים בטור עורפי, אבל ביניהם הם מתפזרים ומתפרסים על שטח רב, אבל הם מאבדים קשר עיין אחד עם השני“. מיכל אמרה: „נקווה שהם פחדנים כמו חיילי המשמר“. יאפ ענתה בדאגה: „נקווה שלא נפגוש אותם, הם המגויסים של מייג'ר חֻוּאוּ, גף הלוחמה מוטרף של מרצחים, פופטי השתתף בעצמו בהכשרתם. פופטי הרזה והשרירי ולא הרופוס שכאן. הם מחקו כפר שלם. שרפו את בתיו ורצחו את תושביו וחיות המשק שלהם. פלוגת המשמר היא סתם פלוגה של נמושות שמפקד עליה קפטן ג'ינג, בן־תמותה מקומי שהביא פופטי השמן והרופוס מהמזרח, הוא דובר שפה זרה ועדיין לא למד את השפה המקומית ולכן מתקשה לתקשר עם חייליו וקציניו. אילה היו מחלקת הטירונים החדשה, כנראה שהוא שלח אותם על דעת עצמו מבלי להיוועץ בפופטי שנתן לא לו פקודה לא ברורה לשלוח אנשים לעקוב אחרי, ומסוכן להטריד אותו בזוטות כשהוא עצבני“. כעבור שעה של הליכה הם הגיעו למקום המיועד, הם חצו בין העצים, ושמעו צעידה מאורגנת וראו טור לפידים לא הרחק מהם, 225 שדים ועלפֿים בשריונות ברונזה וחרבות ארד, עם מגני ברונזה וחניתות ארד (ולא בשריונות עור ונשק אבן, עם מגני מקלעת נצרים כמו הקודמים) שעטו באי־סדר מופתי שואגים זעקות קרב מפחידות(?), ולכן החמישייה שנאלצה להיות סודית סטתה מהדרך והתחבאה מאחורי גזע עץ גדול ועבה. לאחר חצי שעה, כשהמיליציה של פופטי התארגנה והלכה שני קילומטרים בכיוון הנגדי הם עלו על המשעול הישן שנכבש ברגלי ההולכים דורות. מוטל העיר: „מפליא איך הוא הצליח לאחד אותם. מפליא ומסוכן“. בינתיים שני הפופטי קיבלו את הדו"ח מסמל המשמר, שהגן על מפקדו ופקודיו ושינה קצת את הדו"ח. היו אביר ועוד שלוש אבירות חמושים בחרבות קסומות שהשיבו מלחמה שערה, אך אלמלא מארב הליסטים הם היו מנצחים אותם, מאה ליסטים חמושים במקלות קצרים שירו אש כחולה. איזה שקרן חשבו שני הפופטי בו־זמנית והורו מייד בו־זמנית: „הוציאו את כל מחלקת מוגי הלב להורג“! קפטן ג'ינג התלונן: „אין לי מספיק אנשים, זה החומר שאני יכול לגייס. תן לי עוד חודש ואני אכשיר אותם לחיילים“. מייג'ר חֻוּאוּ כעס: „זה ממלא הכול באשמתו. הם מעולם לא יהיו מוכנים, תעביר את הפלוגה שלו לפיקודי כחלק מהגף שלי ואני אהפוך אותם ללוחמים אמיתיאמתיים“. שני הפופטי פסקו פה אחד: „ההחלטה התקבלה, מייג'ר ג'ינג, קבל עוד פלוגת משמר לגף המשמר שלך וליוטנת קולונל חואו, לך נוספו עוד שני גפים מהבית והפעם לא נתחשב בכללים, נשק וציוד אמיתיאמתיים ולא מקומיים. מייג'ר ג'ינג מיניתי לך סגן ומפקד חדש לפלוגה הראשונה עליה פיקדתה לפני הקידום והוא המ.מ. של הפעולה הלא מוצלחת, נקווה שיצליח הפעם יותר טוב, הקפצתי אותו דרגה מסקנד ליוטנת לקפטן, את נין האחיין רבא שלי... לפחות כך טוענים שהוא“. מייג'ר ג'ינג הודה לו/להם: „תודה אלוהי, אני אדאג לשמור עליו אישית“. חואו כעס: „מילאתה את חובותיך הנפוטיסטיות, אבל למה לקדם את בן־התמותה שנכשל“!? {נפוטיזם = העדפת קרובי משפחה.} פופטי בן הזמן ההוא הסביר לו: „ככה נהוג אצלנו, ואותך העליתי בדרגה כדי לשמר את המתח ביניכם“. זמין בשבילכם לכל שאלה ותגובה ליצירת קשר לחצו להרשמה לחצו אם אהבתם את מה שהיה כאן ואתם מעוניינים בתכנים דומים, או לשמור על קשר עם האתר ולהתעדכן מדי פעם, אתם מוזמנים להרשמה כמנויים.

רשימת מוזיקה וקלפים שיופיעו בעמוד זה בהמשך מוזיקה וקליפים לדוגמא בקרוב יעלו לכאן סרטונים ורצועות שמע. זמין בשבילכם לכל שאלה ותגובה ליצירת קשר לחצו אם אהבתם את מה שהיה כאן ואתם מעוניינים בתכנים דומים, או לשמור על קשר עם האתר ולהתעדכן מדי פעם, אתם מוזמנים להרשמה כמנויים. להרשמה לחצו Jair חזרה לעמוד

הכתיבה שלי בז'אנרי הפנטזיה והמדע־הבדיוני מוכללת בתוך קאנון ספרותי שנקרא הדקליון יש בו שתי סדרות עיקריות בשלבי כתיבה ועוד ספרי עיון סיפורת ושירה הדקליון הכתיבה שלי בז'אנרי הפנטזיה והמדע־הבדיוני מוכללת בתוך קאנון ספרותי שנקרא הדקליון. יש בו שתי סדרות עיקריות בשלבי כתיבה ועוד ספרי עיון, סיפורת ושירה שיפורטו להל"ן. יצאו בו שני ספרים לאור.קובץ סיפורים בשם ”סיפורי הקאלאקין“; וקובץ שירים ואיורים בשם ”שירי הדקליון“. רשימת הכותרים סאגת הדקליון כרך I סיפורי הקאלאקין (מכיל אופרת מטאל זעירה) פרק לדוגמא כרך II מניעת עריצות האופל (מכיל ארבע אופרות מטאל) פרק לדוגמא כרך III דור הצאצאים (אינו מכיל שירי ומוזיקת מטאל) פרק לדוגמא ממלכת אבירי המטאל (סדרת ספין אוף בחמישה כרכים בני 31 פרקים כל־אחד) הקדמה לקריאה מבוא לקריאה פרק 1 כולם חוגגים אני לבד לקריאה פרק 2 מזימה מסופוטמית לקריאה פרק 3 קתרין נסיכת החתולאיות לקריאה שאר עיון, סיפורת ושירה עיון: המדריך השלם למציאות הדקליון דוגמאות בשלל נושאים מתוך הספר: החיים בלכתן הכפול גוּרוּלְדוֹן ובָּעָלַגוֹרת' לקריאה היררכיה בממשל לקריאה היררכיה צבאית ומדינית לקריאה עיון: הקסם (ספרון השראה ) לקריאה פרוזה נוספת: אליוט הנעלם ורבקה המכחידה לקריאה פֿאן־פֿיק: יומן הנשימה השחורה לקריאה שירה: שירי הדקליון (יצא לאור כקובץ שירים ואיורים במהדורה מוגבלת) לקריאה זמין בשבילכם לכל שאלה ותגובה ליצירת קשר לחצו להרשמה לחצו אם אהבתם את מה שהיה כאן ואתם מעוניינים בתכנים דומים, או לשמור על קשר עם האתר ולהתעדכן מדי פעם, אתם מוזמנים להרשמה כמנויים.

פרקים לדוגמא שאני כותב מהספר המתכות הקסומות מוזמנים להתרשם מפרק לדוגמא מהספר של מתכות הקסומות פרק לדוגמא מועצתו של סֶרדוֹן העלפֿים מתו בהמוניהם בנולדור. הקוסמת יצאה לתור אחר ישועות. גם הגמדאים חשו בנחת זרועה של הנשימה השחורה בבטן ההר הסמוך, רבים מהם מתו. האורקים הפסיקו מפשיטותיהם על בלוּרַאנג. גם בהם הכתה המגפה. הגובלינים התבודדו ולא יספו להשגיח על אוצרותיהם. הם עסקו בלסעוד את חוליהם ולספור את מתיהם. סֶרדוֹן בנו של אלרונד היה מלך עדת עלפֿים גדולה בריבֿנדייל שחזרה מוולינור לפני אלפיים שנים אחרי ההגירה שהייתה מאתיים שנים לפניה, לאחר הניצחון על סאורון. אנדור בנו של פנדור הקיטע, נציג דם נומנור הגיע גם. נקבת אורוק היי גם הייתה באולמות ארמונו שבריבֿנדייל, באה מהצפון. היא עמדה בשקט בפינה. סֶרדוֹן דיבר בעודו צועד אנה ואנה באולם:„מגפה באה מהמזרח בנשימת בני כל העמים ושמעתם מה קורה למי שנוגעת בו הנשימה השחורה“. אנדור אמר:„אל תוסיף. זוועות“! והסתיר פניו בידו. נקבת האורוק היי אמרה:„הזהרתי אתכם על שלושה הבלרוגים שיצאו מזרחה ממורדור לפני חצי שנה“. סֶרדוֹן ואנדור אמרו יחדיו בזילזול„עזבי שטיות“. היא התכווצה בפינה שאליה עמדה נלחצת מקודם. סרדון אמר בחיוך אבהי:„סתם צחקנו קצת“. אנדור שאל מודאג:„הכל בסדר“? היא היססה:„לא שלושתם בדיוק בלרוגים. רק אחד שד של אש. האחרים היו שד של בוץ והשלישי של רוח סערה“. שניהם האיצו בה:„ומה קרה? ספרי כבר“! -„אז אם אתם כבר שואלים, הם התאחדו והייתה סופת בוץ בוערת במזרח שכילתה את עצמה ונעלמה. ובמקום שבו נעלמה הייתה עיר גדולה שהפכה לעיירת רפאים שוממת תוך שבוע מאז ומשם הגיעה המגפה. טוב, נוכחותי נדרשת במקום אחר באופן דחוף“. „היי שלום.“- הם ענו. היא יצאה מהאולם כרוח סערה בלי לענות להם. סרדון ואנדור המשיכו לדבר ביניהם בשעה שהיא עזבה את האולם. אנדור פסע לעברו של סרדון, מתרחק מדלת האולם לאחר שיצאה. סרדון אמר לו:„היא מאוד רגישה. אולי יותר מדי בשביל התפקיד“. -„היא והקוסמת מעולם לא היו באותו מקום בו זמנית“. -„זה מוזר, למרות שהן שתיהן חברות במועצה“. -„יש לי חבר הוביט מהפלך, צאצא של סם גמג'י שהייתי רוצה לצרף למסע. הוא היסטוריון של מלחמת הטבעת והעידן הרביעי“. -„ הם צריכים להכיר. זאת אומרת היא והוא.“ והם צעדו לכיוון הדלת. בזמן שהם המשיכו לדבר היא הסתתרה בחדר צדדי קטן. פשטה את גלימתה והפכה אותה פנימה כלפי חוץ. רכסה את גלימתה שהייתה פתוחה קודם והשתנתה מנקבת אורוק היי לאישה גדולה. כאישה גדולה היא ניגבה דמעה מקצה עינה, ולגמה שני פיינטים של שכר. בתוך האולם סרדון אמר לאנדור תוך שהם פונים מהדלת וצועדים פנימה:„אז כבר הוחלט. עכשיו צריך לשתף את הקוסמת ולשלוח לסיירת הודעה, היא כבר תפגוש אתכם בדרך“. -„ידוע לך שגם הסיירת היסטוריונית“? הקוסמת צעדה פנימה מאחוריהם, מחייכת חיוך עגום:„שלום אדוני החכמים“! הם ענו לה יחדיו:„שלום גבירתנו היפה בנשים“. היא ביטלה את דיבריהם:„למרות שהסיירת יותר סקסית ממני“. הם החלו במקהלה דיס הרמונית של התנצלויות רפות, מועדים זה על התנצלותו של זה. היא ניגשה אליהם:„סרדון, מלא את גביעי ביין. שמעתי שיש במרתפך חביות חדשות של יין משובח. אחר־כך נמשיך לדבר“. סרדון ענה:„אנדור ייסע לפלך ויפגוש אתכן בברי, הוא יפגוש שם חבר שיצטרף למשלחת“. הקוסמת התרתה:„את זה אני יודעת. אבל פגשתי את נימוזי, היא ניפגע מכם מאוד וזה חורה לי. התעדכנתי ממנה על מהלך הפגישה עד הגעתי, עד כמה שהיה צורך, הרי אתם יודעים שיש לי דרכים משלי לדעת“. אנדור שאל:„חוץ מאיתנו אף אחד לא יודע על המשימה“? סרדון ענה לו:„שלחתי את בתי למשימה באחד הגבולות, שחכתי איזה, היא תחזור רק עוד שלושה ימים. כל השאר עסוקים במטלות שונות ולא יפריעו לנו“. תמונה חופשית משיתוף קבצים מאתר Pixabay. זמין בשבילכם לכל שאלה ותגובה ליצירת קשר לחצו להרשמה לחצו אם אהבתם את מה שהיה כאן ואתם מעוניינים בתכנים דומים, או לשמור על קשר עם האתר ולהתעדכן מדי פעם, אתם מוזמנים להרשמה כמנויים.

פרקים לדוגמא שאני כותב מהספר המתכות הקסומות מוזמנים להתרשם מפרק לדוגמא מהספר של מתכות הקסומות שירים לדוגמא 1 מלחמת קודש אנחנו חייבים להציל את השרידים האחרונים בגלקסיה אחרת הרחק ביקום; השחיתות פּשׂתה בכל חלקי היקום גם בקוטב הקוסמי הנגדי ואנו חייבים להם בגדול; הם היו מצילנו, עתה נציל אותם. הרחק מהבית חובה עלינו ללכת בגלקסיה אחרת הרחק ביקום; הרשע פשה לנו יש משימת הצלה להציל את אלה שהצילונו פעמים רבות בעבר; הם היו מצילנו, עתה נציל אותם. מלחמה! מלחמת קודש! מלחמה! מלחמת קודש! סוף החיים כפי שאנו מכירים אותם. 2 הקב"בית ( = קצינת ביקור בית) אני שוטה אני כזה אימבציל מגן על חומות האנונימיות מאחוריהן לא תהייה כל סכנה מטיפשותי לאף אחד אחר כן אני יודע אני לא טיפש אז למה עלי לפתח כזאת תלות אני לא מסוכן אני זר מרגיש מוזר אתה לא יודע מה מטיב איתך אנחנו כאן כדי לדאוג לך אנחנו יודעים מה טוב לך יותר טוב ממך אין סיכוי לחופש במערכת יחסים החונקת הזו יש כאן משל על מדיניות מתנשאת בבריאות הנפש יש הקבלה לפוליטיקה ואסטרטגיה בין־גלקטית המיקרוקוסמוס מלמד על המאקרו בחלל ובזמן בסיפורינו 3 הקורבן האחרון אדון המתים הגעתי לממלכתך נתתי את חיי למטרה נעלה למנוע צער וסבל של עוד מלחמה לילדי המחר אדון המתים אני כאן אך עלי עוד לשוב לעולם החיים להמשיך מלאכתי לתקן טעויות של האבות של היום אדון המתים לא אשקוט כל עוד סבל ופחד שנטענו אנחנו סבי האתמול רובץ על נשמות אלו שבעולם החיים זו ההקרבה הכי גדולה אך עדיין יש כפויי טובה שלא למדו להבין 4 מתי מדבר קורבנות של שינויים שהפכו למיותרים דור של עבדים שלא יכלו להסתגל לחופש קורבנות של טיהורים שהיו מדי טמאים דור של עבדים שלא יכלו להתקדש לחופש שאריות של אנשים שנפלו בין צעדים דור של זקנים ועייפים שלא זכו לראות את הארץ המובטחת רוחות של אנשים בדיוּנוֹת השממה נושבים דור קדום של ננטשים שמעולם לא טעמו אושר מתי מדבר, מתי מדבר מתי מדבר, מתי מדבר 5 הבֿי מטאל חי לנצח נכבוש את העולם נופיע גם ברדינג נהיה בראש מצעדי הפזמונים דוק אנד רול ל‾MTV תראו אנחנו נהיה גדולים לא באנו להשיג תהילה למרות שנועדנו לגדולות יש לנו מוזיקה עם מסר נצליח להפיץ אותה כי אנחנו רוצים מאוד הבֿי מטאל חי לנצח הבֿי מטאל עוד ועוד גם ננצח את העולם גם נוביל בין כולם 6 אבירי המטאל בזמנים של מלחמת תרבות אנו שומרים את המטאל במקום בטוח במקום שקל לשלוף להגנה על הכס. אויבים מנסים להכניע אותנו אבל לא נעמוד סתם נשלוף את הפלדה שלנו להגן על הממלכה והעם. בזמנים של מלחמת תרבות אנו שומרים את המטאל חזק במקום שקל לשלוף להגנה מהאויב. אויבים מנסים להכניע אותנו אבל לא נהייה חלשים נשלוף את הפלדה שלנו להגן על הממלכה והעם. אחיות ואחים למטאל התאחדו האבירים ממשיכים להנהיג את המאבק תשעה ביליון שנה הם מחפשים את שיר הטרומטאל שיציל את כולנו. כל יום הוא מאבק להישרדות כל יום הוא מאבק למטאל; אויבים מנסים להכניענו אך הם לא יצליחו להכניע את אבירי המטאל. פֿאייט! פֿאייט!! טרומטאל פֿאייט!!! 7 שחר חדש או... התעורר! שחר חדש מפציע על תולדות המין האנושי. בלילה שעבר לא נירדמתה נאלצתה להילחם בשדים שבראשך. האור לא ממש זורח כעת אתה רואה את צללי הרס המלחמה מעידן האפלה הקודם שהסתיים בלילה שעבר. יום אחד תראה את זה בא זה פונה לעברך ואז תישאל את עצמך האם זה מה שהתכוונתה למצוא? ואז תהייה לך התגלות דבר לא יראה דומה כבעבר תולדות המין האנושי, יהיו, יהיו שונות בדרך שכזאת. יש המון לעשות מסעךָ אך החל החל בנועךָ עמלך טרם החל לילית, נעמה ורהב מצצו את כוחותיך וזרעך נשמות האנושות הושחתו לרוחות רפאים שטניות. אתה תשנה הכל לטוהר כעת התחלת הכל. החל בעבודתך, החל במסעך! החל בעבודתך, החל במסעך! שחר חדש הפציע ונולד. זמין בשבילכם לכל שאלה ותגובה ליצירת קשר לחצו להרשמה לחצו אם אהבתם את מה שהיה כאן ואתם מעוניינים בתכנים דומים, או לשמור על קשר עם האתר ולהתעדכן מדי פעם, אתם מוזמנים להרשמה כמנויים.

תמונות וגלריות שיופיעו בעמוד הזה בהמשך גלריית תמונות IMG_8406.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8407.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8398.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8416.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8408.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8399.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8409.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8400.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8401.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8402.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8411.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8403.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8412.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8415.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8413.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8404.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8414.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8405.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8397.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. IMG_8410.jpg צילום: שרית קליינמן הדגולה והמופלאה. אני בחדרי סלפי אני ליד הבית 2 צילום: אחותי הנהדרת חדווה רובינוביץ. אני ליד הבית 1 צילום: אחותי הנהדרת חדווה רובינוביץ. אני ליד הבית צילום: אחותי הנהדרת חדווה רובינוביץ. אני בבית צילום: אחותי הנהדרת חדווה רובינוביץ. ליצירת קשר לחצו אם אהבתם את מה שהיה כאן ואתם מעוניינים בתכנים דומים, או לשמור על קשר עם האתר ולהתעדכן מדי פעם, אתם מוזמנים להרשמה כמנויים. להרשמה לחצו Jair חזרה לעמוד